°, ש"נ, — שה"פ מן קִבֵּב פעֻלת הַמְקַבֵּב, העושה מעין קֻבָּה וכִפָּה1: והנחת הטבולים במים חמים (על השַד הכואב) וקבוב השד על אידם (קאנון ג יב ה). אבל יעשה הקבוב2 על אידים מימיים כפי מה שיחייבה הענין (שם ד א י ב). — והקֻבָּה, הכִּפָּה עצמה, קו קָבוּב, קמור: שאי אפשר כלל שיהיה בין מרכז הארץ ובין קבוב גלגל הכוכבים הקיימים פחות מזה השעור (ר"ש א"ת, מו"נ ג יד). שהרוחק בין מרכז הארץ ובין קבוב שבתי וכו' מהלך שבעת אלפים וכ"ד שנה בקרוב (שם שם). קבוב הרחם מלא מליחה (ר"מ א"ת, פי' הרמב"ם לפרקי אבוקראט, הסגלה, 34). ואמר שאנחנו נמדוד המשולש שוה השוקים מתחדש בזה הקבוב לבד וכו' וכו' ולזה נסמכו על מדידת חלל המחודד אשר ראשו אמצע הקבוב ותושבתו תושבת הכסוי (פרוש המשנה לרמב"ם, כלים יח ב). שזה הכבש היה בנוי בקיבוב על גבי קיבוב ואחר ביאר לאיזה דבר הוצרך זה הכבש כיפין על גבי כיפין (שם פרה ג ו). התנועה בכולם נראתה מאריכה לקצת החלקים ומרחיבה לקצתם ועושה חלולים וקבובים וגבנוניות וצבעים חזקי השנוי (אמו"ר לראב"ד א ג, 14). כי האויר הנסגר בקבוב כאשר לא יהיה לו איפשרות לצאת יתהפך בצדדי הקבוב ויחדש קולות משונים (רשב"צ דוראן, מגן אבות, חלק יעקב ד, נב:). שהאש שבקבוב גלגל הירח פשוט (שם שם, סג).