ד. קֻבָּה

°, ש"נ, — כלי קבול ליין וכדו', חבית1: ישראל אחוז קנקן וגוי אחוז קובא2 ומטיל יין אסור שהוא בא מכח גוי וכו' גוי אחוז קנקן וישראל אחוז קובא מותר (הלכ' פסוק' לתלמידי רב יהודאי גאון, 148). והיה שם יין בחבית ובקובות וכו' שהרי היו שם קובות מזומנות וכו' ואם יקח מן היין שבקובות היה נתפס כגנב (מרדכי, ע"ז תתמז).



1 [ואמנם אפשר שאין גם זו מלה עברית אלא שאולה מן הרומ' cupa, חבית, ובתלמוד במקומה כובא.]

2 [בתלמו' (ע"ז ס.): ישראל אדנא ועכו"ם אכובא חמרא שרי.]