*, קיבול, ש"ז, — שה"פ מן קִבֵּל, פעֻלת המקבל, כמו קַבָּלָה במשמ' העקרית, קִבּוּל דם הזבח: שהזבח נפסל בארבעה דברים בשחיטה ובקבול1 ובהלוך ובזריקה (זבח' א ד). פר ושעיר של יוהכ"פ שחיטתן בצפון וקבול דמן בכלי שרת בצפון (שם ה א). — וקִבּוּל שכר: למדנו יראת חטא מבתולה וקיבול שכר מאלמנה (ר' יוחנן, סוטה כב.). — בֵּית קִבּוּל, כל שקע וחלל בכלי לקבל בו איזה דבר: ואם יש לו (לקב של הקִטֵּע) בית קבול כתיתים טמא (שבת ו ח). פנס שיש בו בית קבול שמן טמא (כלים ב ד). דכון שיש בו בית קבול קדירות טהור משום כירה (שם ז ב). סימפוניא אם יש בה בית קבול כנפים בין כך ובין כך טמאה (שם יא ו). קסדא טמאה ולחיים טהורין, אם יש בה בית קיבול מים טמאים (שם שם ח). נזם שהוא עשוי כקדירה מלמטן וכעדשה מלמעלן ונפרק כקדירה טמא משום כלי בית קבול (שם שם ט). קנה מאזנים והמחוק שיש בו בית קבול מתכות והאסל שיש בו בית קבול מעות וקנה של עני שיש בו בית קבול מים ומקל שיש בו בית קבול מזוזה ומרגלית הרי אלו טמאין (שם יז טז). משחזת שיש בה בית קבול שמן טמאה ושאין בה טהורה, פנקס שיש בה בית קבול שעוה טמאה ושאין בה טהורה (שם שם יז). ואם יש בה (בעגלה) בית קיבול רמונים טמאה טמא מת (ר' יוחנן, שבת פד.). — כְּלִי קִבּוּל, כלי שיש בו מקום לקבל דבר: הריחים של פלפלין טמאה משום ג' כלים, משום כלי קבול ומשום כלי מתכת ומשום כלי כברה (ביצ' ב ח). דכון וכו' טהור משום כירה וטמא משום כלי קיבול (כלים ז ב). העושה כלי קבול מכל מקום טמא (שם יז טו). כלי חרס מטמא משום כלי קיבול (שם כז א). — וקִבּוּל טמאה: ועל הנפשות אשר היו שם בשעת קבול טומאה (ספרי במד' קכט). — וקִבּוּל עֹל מלכות: צא וראה איזו היא פרשה שיש בה קיבול מלכות שמים ומיעט בה ע"ז וכו' (שם שם קטו).2 — ובסהמ"א: גרגותני, פי' מקום קיבול (ערוך ערך גרגתני).  וקבלנו על עצמינו ועל דורותינו בקבלה ובשבועות ובנדרים קבול גמור שלא יהא רשות לנו ולבנינו עד עולם לזוז מתוכחותיו והוראותיו (ס' השטרות לר"י ברצלוני, 8). אורח שתהא מישור לקיבול שכרו של צדיק (רש"י, ישע' כו ז). כאשר צפינו לקבול הטובה מאתך וכו' (שם שם ח). ושיר השירים קדש קדשים שכולו יראת שמים וקבול עול מלכותו (הוא, שה"ש א א). כלי שיש לו בית קבול קטן אצל דופנו מבחוץ מחובר לו ונותן שם גחלים (הוא, שבת מא., ד"ה מוליאר). האירה פניך על עבדיך וכו' החפץ בו הרצון והקבול הטוב (ר"י א"ת, סה"ש לריב"ג, אור). התחייבנו לזכור אח"כ מה שהאדם חייב לנהוג בו כשיתברר אצלו והוא קבול עבודת האלהים (הוא, חו"ה, עבודת האלהים, פתיח'). והמצליח השב אל האלהים בפנים הראשונים ותחתיו בהצלחה ובקבול מי שלא שב עד שבאתהו תוכחת הבורא (שם, התשובה ו). שער קבול ההתנצלות (הוא, מבחר הפנינים לרשב"ג, 35). והמאכל והמשתה על תכלית הטהרה והקדושה נאמר בהם עבודת ה' ולחם אלהיך וזולתי זה, והכל כנוי לרצונו בסדר הטוב באומה והכהנים וקבולו מנחתם על דרך הדמיון (הוא, כוזרי ב כו). — ואמר הפיטן: גיזרתה לקרסוליים מעשרה, לבל ימעדו בקיבול דברות עשרה (ינאי, אז מאתים, קרוב' ויקר', זולאי, קל). — קִבּוּל במשמ' בֵּית־קִבּוּל, כלי קִבּוּל: המשנה בכלי עור מן הפשוט לפשוט טמא, מן הפשוט לקיבול, מן הקיבול לפשוט, מן הקיבול לקיבול טהור (תוספת' כלים ב"ב ו א). — ובסהמ"א: כלי שיש בו בית קבול קטן וכו' ונותן שם גחלים, והמים בקיבולו הגדול (רש"י, שבת מא., ד"ה מוליאר). דאם נטמאת הכירה לא נטמא הדכון, כתלים שלו שאינם מן הכירה, אבל הרחב שלו, הוא כתל הכירה עצמה לצד בית קיבולו של דכון ומפסיק בין שני הקבולים, פליגי בה וכו' (ר"ש, כלים ז ב). האי בית שאור של חרס ויש בו שני קיבולים כלי אחד כעין שני קיבולים והמחיצה המפסקת היא נקראת קרץ (הוא, שם ח ו). דמוליאר אף על פי שהגחלים סמוכין לקיבולו הגדול אפילו הכי לא מיקרי כלי ראשון כיון שאין אותו קבול גדול עומד על הגחלים, אבל אנטיכי כיון שהקבול העליון עומד על הגחלים שעומדין בקבול התחתון הוה ליה כלי ראשון (ר"נ על הרי"ף, שבת פרק ג, יט:). — °קִבּוּל במשמ' תפיסה בשכל ובנשמה וכדו': האומר זה הכרתו חלושה להבין כלל הענינים הנאמרים על מינים נחלקים וקיבולם מתחלק ברב ובמעט ובחזק ובחלש (ר"י א"ת, חו"ה, היחוד י). כי זה יהיה מן האדם כפי זכות עצם נפשו וקבולה לאורי האמת המגיעים אליה מאת האלהים ית' (שם, חשבון הנפש ו). אולי יהיה זרע מצליח, יצלח לקבול הענין האלהי (הוא, כוזרי א קטו). שיהיה המזג כולו מתוקן ומזומן לקבול הנהגת הנפש המדברת (שם ב כו). ולא תתרחק נפשך מקבול הרקיע והמים אשר מעל לשמים והשדים אשר יזכירום רבותינו וכו' (שם ה יד). והם על כל פנים מעולים אחר שלא יחוייב להם קבול מה שאצלנו, ואנחנו יחוייב לנו קבול העדות והקבלה הנמשכת אשר היא כראיה (שם ה יד). וכל מה שיהיה הדבר יותר רקיק ועצמו יותר רך יהיה קבולו יותר חזק והשגתו לדברים, והשכל קבולו חזק והשגתו לכל הדברים ממה שתחתיו (מקור חיים לרשב"ג ב ו). — ואמר המשורר: ואיה דוד נעימות החסידות ומעלת הנשמה הטהורה וקבולה3 למדות החשובות וקיומם בחיק אברם ושרה (עמנו', מחב' ת, 68). — ועל מושגים מפשטים: אך כבר תשלול מהזמן דרך משל החיות ולא יחוייב שיהיה מת אחר שאין מדרכו קבול החיים והמות (ר"י א"ת, כוזרי ב ב). — °וקִבּוּל במשמ' קַבָּלַת פנים: הסברת פנים תחזיק האהבה, וזעם פנים מערה לבוש הקבול (הוא, מבחר הפנינים לרשב"ג, 31). — °בֵּית קִבּוּל, במשמ' בית הכנסת אורחים: מה עשה אברהם אבינו, עשה לו בית קבול לחרן וכל מי שהוא נכנס ויוצא לחרן היה מקבלו ונותן לו מאכלו ומשקהו (פדר"א כה). — קִבּוּל במשמ' סְגֻלָּה, עֲלוּלוּת: וכאשר יתערב היבש ברטוב יקנה היבש מהרטוב קבול למתיחה ולתקון (קאנון א א ב, הקד'). — °ובמשמ' הַקְבָּלָה: כי יחס שני הזמנים אל שני הכובדים יחס הקיבול וכו' יחס ההיפוך (פי' תאמסטיאוס לס' השמים והעולם של אריסטו, הוצ' לנדויאר, 21).