א. קִבּוּץ
ש"ז, מ"ר כנ' קִבּוּצַיִךְ, — מלה מסֻפקה1 בזעקך יצילך קִבּוּצַיִךְ ואת כלם ישא רוח יקח הבל (ישע' נז יג).
1 [המפרשים העברים פרשו את המלה במשמ' ב. קִבּוּץ. רש"י: קבוצי אלילים ופסילים ומכחישי תורה אשר קבצת, ע"כ; רד"ק: העמים שהיית מקבצת לעזור לך וכו'. וכדו'. אך השבעים תרגמו ἐν τῇ ϑλίψεισου, כאלו היה כתוב בְּצוּקַיךְ, ז"א במצוקותיך. ומן החדשים יש שמציעים לגרס: שקוציך. ואולי יש להבין המלה כלשון זנונים, כדבר הכתוב: כי מאתנן זונה קִבָּצָה (מיכ' א ז).]