*, ש"נ, — שה"פ מן במקור נדפס 'בן' ב. קָבַל, — א) דברי הקובל, הגוער והמוכיח, דברי קְבָלָה, דברי מוסר מתוכחה שבמקרא, וביחוד בספרי הנביאים והכתובים1 Ermahnung; admonition: סדר תענית כיצד, מוציאין את התיבה לרחובה של עיר ונותנין אפר מקלה על גבי התיבה ובראש הנשיא ובראש אב בית דין, וכל אחד ואחד נוטל ונותן בראשו, הזקן שבהן אומר לפניהן דברי כבושין, אחינו, לא נאמר באנשי נינוה וירא אלהים את שם ואת תעניתם אלא וירא אלהים את מעשיהם כי שבו מדרכם הרעה ובקבלה (יואל ב יג) הוא אומר וקרעו לבבכם ואל בגדיכם (תענ' ב א). וגם צדה לא עשו להם, להודיע שבחן של ישראל שלא אמרו למשה היאך נצא למדבר ואין לנו צדה לדרך אלא האמינו והלכו אחר משה, ועליהם מפורש בקבלה (ירמ' ב ב) הלוך וקראת באזני ירושלים (מכי' מסכתא דפסחא יד). לאדם שנפלה לו בית כור בירושה ומכרה בדבר מועט, הלך הלוקח ופתח בה מעינות ונטע בה גנות ופרדסין והתחיל המוכר ליחנק על שנתן ירושתו בדבר מועט, כך נעשה למצרים ששלחו ולא ידעו מה שלחו, עליהם מפורש בקבלה (שה"ש ד יג) שלחיך פרדס רמונים (שם מסכתא ב א). ומפני מה בכו את אהרן שלשים כל בית ישראל ומשה לא בכו אלא בני ישראל ולא כל בני ישראל, שאהרן לא אמר לאיש ולא לאשה סרחת, אבל משה מפני שהוכיחם נאמר בו ויבכו בני ישראל את משה, וכן הכתוב מפורש על ידי אהרן בקבלה (מלא' ב ה) בריתי היתה אתו החיים והשלום, שהיה רודף שלום בישראל (ספרא ויס, שמיני, מכילתא דמילואים). מנין שאף אהרן שומע מפי משה כשומע מפי הקודש, תלמוד לומר ויעש כאשר צוה ה' את משה, וכן הכתוב משבחו בקבלה (מלא' ב ה-ו). בריתי היתה אתו (וגו'), תורת אמת היתה בפיהו ועולה לא נמצא בשפתיו, בשלום ובמישור הלך אתי ורבים השיב מעון (שם, אחרי, פרק ח). והנפש אשר תעשה ביד רמה, זה המגלה פנים בתורה כמנשה בן חזקיה שהיה יושב ודורש בהגדה של דופי לפני המקום וכו' עליו מפורש בקבלה (תהל' נ כ) תשב באחיך תדבר בבן אמך תתן דופי וכו' בא ישעיה ופירשה בקבלה (ישע' ד יח) הוי מושכי העון בחבלי השוא ובעבותות העגלה חטאה וכו' (ספרי במד' קיב). מה עונשו של זה, בא שלמה ופירש עליו בקבלה (קהל' י ח) ופורץ גדר ישכנו נחש, הא למדת שכל הפורץ גדרים של חכמים לסוף פורעניות באים עליו (שם דבר' מח). כתיב כתונת בד קדש ילבש, בד שהוא עולה יחידי, והרי צמר עולה יחידי, פירש בקבלה (יחזק' מד יז) ולא יעלה עליהם צמר בשרתם בשערי הפנימית וביתה, הא מבחוץ מותר לעלות עליהם (ר' זעירא, ירוש' כלא' ט ה). ושם חטה שורה ושעורה נסמן וכוסמת גבולתו וכו', נסמן, זה השיפון, וכוסמת, זה הכוסמין, גבולתו לחם, עד כאן גבולו של לחם ולמידין מן הקבלה, א"ר סימן מן מה דכתיב ויסר למשפט אלהיו יורנו, כמו שהוא דבר תורה (שם חלה א א). כתוב אחד אומר אך בכור שור או בכור כשב או בכור עז לא תפדה קודש הם את דמם תזרק על המזבח, וכתוב אחד ואמר ודם זבחיך ישפך על מזבח ה' אלהיך, אם שפיכה למה זריקה, ואם זריקה למה שפיכה, תני ישפך לא יטיף, ישפך לא יזה, ישפך לא יזרוק, ופירש בקבלה (דהי"ב ל יו) כהנים זורקין את הדם מיד הלוים (שם פסח' ה ו). יעקב איש כפר נבורייא אזל לצור, אתון שאלון ליה מהו מיגזור ברה דארמייתא בשבתא, וסבר למישרי להין מן הדא ויתיילדו על משפחותם לבית אבותם, שמע ר' חגיי אמר ייתי וילקי, א"ל מהיכן את מלקיני, א"ל מן הָדֵין (עזר' י ג) ועתה נכרות ברית להוציא כל הנשים הנכריות והנולד מהן וגומ', א"ל ומן הקבלה את מלקיני, א"ל (שם שם) ובתורה יעשה, א"ל מן הדין אוריתא, א"ל מן ההיא דא"ר יוחנן בשם ר' שמעון בן יוחי לא תתחתן בם וכו' (שם ירוש' קיד' ג יד2. כתיב (דהי"א ז מ) והתייחשם בצבא המלחמה, זכות יחסיהם עומדת להם במלחמה, עד כדון מן הקבלה, מדברי תורה לא יבא ממזר בקהל יי', לא יבא פצוע דכא וגו' מה כתיב בתריה כי תצא מחנה על אויביך וגו' (רר' שמואל בר נחמן בשם ר' יונתן, שם שם ד ה). רואין שתי זרועותיו כמין שני חוטין על זהורו', ושאר כל איבריו כמין גול' מצומתים, ופיתוח ידים ורגלים אין לו אדיין, ועליו הוא מפורש בקבלה (תהל' קלט יו) גולמי ראו עיניך ועל ספרך כולם יכתבו ימים יוצרו ולא אחד בהם (ר' יונתן, שם נדה ג ג). דבר זה מתורת משה רבינו לא למדנו, מדברי קבלה (זכר' א ז) למדנו, ביום עשרים וארבעה לעשתי עשר חדש הוא חדש שבט (רבינא, ר"ה ז.). גדליה בן אחיקם דברי קבלה (מ"ב כה כה; ירמ' מא ב) הוא, ודברי קבלה כדברי תורה דמי (רב אשי, שם יט.). חגיגות (הרי הם כהררים התלויין בשערה, שהן מקרא מועט והלכות מרובות), מיכתב כתיבן, לא צריכא לכדאמר ליה רב פפא לאביו, ממאי דהאי וחגותם אותו חג לה' זביחה, דילמא חוגו חגא קאמר רחמנא וכו' אלא אתיא מִדְבָּר מדבר, כתיב הכא ויחוגו לי במדבר וכתיב התם (עמוס ה כה) הזבחים ומנחה הגשתם לי במדבר, מה להלן זבחים אף כאן זבחים, מה כהררים התלויין בשערה, דברי תורה מדברי קבלה לא ילפינן (חגי' י:). כי יגח, אין נגיחה אלא בקרן, שנאמר (מ"א כב יא) ויעש לו צדקיה בן כנענה קרני ברזל ויאמר כה אמר ה' באלה תנגח את ארם וגו' ואומר בכור שורו הדר לו וקרני ראם קרניו בהם עמים ינגח, מאי ואומר, וכי תימא דברי תורה מדברי קבלה לא ילפינן ת"ש בכור שורו הדר לו (ב"ק ב:). אלמלא דבריהן דברי תורה ודברי בריבי קבלה, אנן דברי בריבי שומעין, וכל שכן שדבריהם דברי קבלה ודברי בריבי דברי תורה (רבי, חול' קלז.). א"ל רבי אמי (לר' חייא בר אבא) וכו' אלא מעתה המפלת רוח תהא אמו טמאה לידה, הואיל ונאמרה בו בריאה כאדם, דכתיב (עמ' ד יג) ובורא רוח וכו', א"ל דנין דברי תורה מדברי תורה ואין דנין דברי תורה מדברי קבלה (נדה כג.). בט' באב בארבע פסוקים משל ירמיה  ירמ' יד יט-כב המאוס מאסת את יהודה עד כי אתה עשית את כל אלה ושני מזמורים הללו אלהים באו גוים בנחלתך (תהל' עט) ועל נהרות בבל (שם קלז), אע"פ שבכל מקום מקדימין דברי קדושה לדברי קבלה, בזה דברי קבלה מקדימין לדברי קדושה3 (סופר' יח ג). — ובסהמ"א: מדוע משדי לא נצפנו עתי, קבלה הוא זה, למה לא נצפנו עתי ימי האדם מן הקב"ה שלא ידע יום מות האדם שמא לא ימהר פורענות ויקדמנו יום המיתה (רש"י, איוב כד א). ולא ערך אלי מלין, קבלה היא אוי שלא ערך מלין (הוא, שם לב יד). מאי ולא עבדוהו, לשון קבלה הוא שהוא קובל עליהם, הקדיחוני והקניטוני שבע פעמים כבשול התורמוס ואחרי כל זאת לא נחשבתי בעיניהם (הוא, ביצה כה:). ואסור באכילה ובשתייה (בתשעה באב) כמו ביום הכפורים, אלא שיום הכפורים עונשו כרת, וזה מדברי קבלה4 מכין אותו מכת מרדות (ר"י אלנקאוה, מנוה"מ ב, 352). כוונת דברי אברהם אשר השיב' הנה שפחתך וגו' שנרא' שקבל קבלת שרי אלא שהוא מתקן מכאן והלא' (אוה"ח, בראש' יו ה).