קַבְקַב

° 1, ש"ז, — נעל של עץ, Holzschuh; sabot; wooden shoe: ראובן הוחזק לבעל תורה וכהן ויצא עליו קול זה כמה שנים איך חפש לנער אחד שכירו והכאו הכאות נמרצות בקבקב אחר צלעותיו (תשו' רלב"ח קיז).



1 [כנראה מן הערב' קֻבקאב  قبقاب במשמ' זו.]

חיפוש במילון: