קַבָּר

°, ש"ז, — כמו קַבְּרָן, קוֹבֵר המתים, שליח הַקַבָּרִים, פקיד המודיע לקברים שהקבר מוכן בשביל המת: לא יורשה להסיע את מתו מהקהל עד שיתברר לו  על ידי איש עתי מפי שליח הקברים אשר יהיו בכל דור ודור כי כבר השלימו את מלאכתם בחציבת הקבר מהמת (תקנות קנדיאה, הרטוס-קאסוטו, 78). — וחברת קַבָּרִים: ובימים ההם מפני חמת המציק ומפני תוקף הצרות והגזרות ועול הגלות אשר היו ביהודים עד כי לא היו יכולים לעלות ולקבור את המת בחברת קברים (יוסף סמברי, סדר חכמי וקור' העת', נויבויאר, א, 157) במקור נדפס 'וקור' המת'. חברי חברה קדוש' של קברים מק"ק מעיר פטרץ הישנה קבלו עליהם לקבר באש"י1 לראובן לזמן עשרים שנה וכו' (שו"ת בני משה, א א ).



1 [ז"א ראש הקברים.]

חיפוש במילון:
ערכים קשורים