* 1, קיבורת, ש"נ, — קִבּוּץ חוטים או שרירים, וביחוד פקעת שרירי הזרוע, Arm)muskel; muscle): על ידך, זו קיבורת2 (ערוב' צה:). — ובסהמ"א: ושל יד קושר אותה על שמאלו על הקיבורת והוא הבשר התופח שבמרפק שבין פרק הכתף ובין פרק הזרוע (רמב"ם, תפילין ד ב).
1 [בארמ' שבתו"מ וכן בסור' קִבּוּרָא היא פקעת חוטים וכדו', ומשמ' זו נולדה כנראה מתוך שמוש המלה קֶבֶר במשמ' גַּל הקבר וגַל בכלל, ובהוראה זו בא בסור' גם קַבָּרָא וגם קובררא. ועל כן נראה כי נוצרה המלה קִבֹּרֶת בעבר' עפ"י הארמ'. וגם בדרשתם על הכתוב ובכן ראיתי רשעים קברים ובאו (קהל' ח י) אל תקרי קבורים אלא קבוצים (גיט' נו:), אין הכונה בעקר אלא: אל תבין קבורים אלא במשמ' קבוצים יחד בְּקִבֹּרֶת.
ופרש ר"ח: קיבורת, הזרוע שכנגד בית השחי (עירוב' צה:); ורגמ"ה: שקורין שוריץ (ז"א souris) אלמא דעד התם קרוי יד מדאורייתא (ערכ' יט:); ורש"י: אבר אמצעי שבזרוע ובלעז רבדי"ן (צ"ל ברדו"ן, bras d`aune, עי' מרפא לשון) (עירוב' צה:); ותוס': היא קבוצת בשר שבזרוע שבין המרפק וכו' ובין הכתף (שם שם, ד"ה ידך); ור"ת בס' הישר חלק שו"ת נט א): הקיבורת הוא העצם למעלה מן האציל הנקרא קודא בלע"ז. ורמב"ם עי' למעלה.]
2 [במק"א (ערכ' יט:): קיבורית.]