ב. קְדִיחָה

°, ש"נ, — שה"פ מן ב. קָדַח, מעשה הקודח ונוקב: אם קדח רביעית, בדופן המקוה והמים נמשכין שם ואף על פי שנתמעטו המים ואין מעורבין מי המקוה באותה קדיחה (רש"י, זבח' כב.).

חיפוש במילון:
ערכים קשורים