*, ש"נ, — שה"פ מן קָדַם: כשם שהדיוט קדם את הדיוט הרי זו קדימה לעולם (תוספת' ערכ' ד א). — ובמשמ' לשון קֹדֶם: זה שהוא בונה צריך ששה דברים, מים עפר ועצים ואבנים וקנים וברזל וכו', כך התורה קדמה אותן שש קדימות, קדם ומאז ומעולם ומראש ומקדמי תרין בפרשת ה' קנני (ריב"ל בשם ר' לוי, מד"ר בראש' א). — ובסהמ"א: שנושא הדבר העצמיי לא יודע אצל השכל העיוניי כי אם בקדימת ידיעתו (מנחם הגולה, לקוטי קדמוניות, נספח', 50). שהקדימה נאמרת על חמשה צדדים1 וכו' הקדימה בזמן וכו' קדימה בעצם הדבר וקורין לה קדימת הטבע וכו' קדימת הסדר וכו' קדימת המעלה, והחמישי הקדימה האמורה על אחד משני דברים וכו', והאחד מהם גרם את השני וכו' וזו היא קדימת עלילה או קדימת הגרסא (ראב"ח הנשיא, מגלת המגלה א, 9). שאר דברים שהבן קם תחת אביו טפי מאחיו כגון שדה אחוזה ועבד עברי וכו' וקדימת הבן לאח בנחלה כולהו מייתינן להו מדין יעידה לחוד וכו' (רשב"ם, ב"ב קט., ד"ה ומשני). והחלותי מן הטבע מפני שקדימתו קדימה עצמית (ר"י א"ת, או"ד ז). ובעבור שהיה העצם יותר קדמון מהמקרה קדימה טבעית מפני שהוא הנושא אותו או המחדשו וכו' הקדמנו השם בסדר (הוא, הרקמה א, 1). ואם נמצא בשכלנו או בהרגשותינו שום רבוי נדע ידיעה ברורה כי האחדות קדמתו כקדימת האחד המניני לשאר המנין (הוא, חו"ה, היחוד ז). ובאור אלו הקדימות נכתוב בפר' נפרד כאשר הציעו אות' החכמים הקדומים (רוח חן ג). התבאר כי הדומם הוא חומר לצומח והצומח לחי והחי למדבר וכל אחד מהם הוא קודם לחבירו בטבע, והוא א' מן חמשה קדימות הנודעות אצל החכמים והם קודם בזמן קודם בטבע וקודם במעלה וקודם במערכה וקודם בעילה, וביאור אלו הקדימות הוא כאשר נאמר וכו' (שם ח). כי הזמן מקרה דבק לתנועה כשיביטו בה ענין הקדימה והאחור (ר"ש א"ת, מו"נ א נב). קדימת העילה לעלול כיצד זריחת השמש ומציאת היום בהארת האור שהאור והיא קודמתו בעלה (ר"י עקנין, ס' מוסר ה ט, 157). ההשגה בנמצא ומציאות שורש האפשר מן הצד שהוא בו שום סיבה נמצאת מן הסבות שניהם שהם יחד בנקודת הזמן אין בה שום דין קדימה כלל ואפילו קדימה משהויית (ר' הלל מוירונה, תגמולי הנפש מז:). הרשאה אין בה דין קדימה לגמרי, אבל יש בה מקצת קדימה (ר' שמעון הסרדי, התרומות, שער נ בסוף). שנמצא החפץ הראשון קודם לדבור הפשוט ומתואר בדממה דקה קדימת מציאות מיוחדת בלי נגבלת (ר"י אבן לטיף, שער השמים ב ג, השחר ב, 134). ומקבל תועלת בו הרופא לבד כי יקח ראיה מזה על קדימתו במלאכתו (קאנון א ב ב א). וכן לענין קדימה אפלו עשה מטלטלין אפותיקי מפורש בשטר אפותיקי (טוחו"מ קיז). והשכלים הנבדלים התבאר שימצא בהם הקדימה והאיחור אף שלא יהיו עלות ועלולים קצתם מקצתם (שם טוב, פרוש מו"נ ב א). אי אפשר לומר היותה (של הנפש) קודמת קדימה חמרית וכו' (חמדה גנוזה, א.). וכן בשאר השמות יש שהם על זה הדרך ר"ל שכבר אפשר שיאמרו עליו ועל זולתו אם בשתוף גמור אם בקדימה ואיחור (ר"י אלבו, עקרים ב כח). כקדימת האיש הזקן לנער (אמו"ר לראב"ד, 28). אמרו והיה הנמלט מחרב חזאל ימית יהוא והנמלט מחרב יהוא ימית אלישע אין פרושו שיהיה חרב חזאל קודם לחרב יהוא וחרב יהוא קודם לחרב אלישע ולא שיהיה הקדימה הזאת קדימת מעלה בגודל הנקמה כמו שפירשו המפרשים (ר"י אברבנאל, מ"א יט יז). אמר (הרמב"ם כי האלהים) קדמון להגיד שהוא הקודם לעולם בכל מיני הקדימות (הוא, מפע' אלה' א ג). דיני קדימה בברכת הפירות ובו ו' סעיפים (שו"ע או"ח ריא). — °ובמשמ' צְעִידָה קָדִימָה: ועל כן כשיהיה האדם נוצר דרך משל שיהיה ענינו להקדים אל הפחדים כמו ענין הארי ולא ימנעהו מזה מונע תהיה קדימתו אל הפחדים יותר משובו לאחור מהם (רש"ט פלקירא, ראשית חכמה ג א, 68). — °ובמשמ' תשובה טרם ישאל השואל: הענף הי' נקראהו קדימה, גדרו אשר נקדים להשיב אל אשר יוכלו להקשות ולשאול או לחשוב שומעינו (רמח"ל, לשון למודים ו, כט.). — ונוהגים בדבור הצרופים: זְכוּת קְדִימָה, הזכות להיות קודם לאחרים; דְּמֵי קְדִימָה, סכום כסף שמקבל המוכר, האומן, או המשכיר קֹדם שמסר את סחורתו וכדו'.