1, תוש"ז, עם ה הכוון קָדִימָה, קָדִמָה, — א) צד הַקֶּדֶם, צד הַפָּנִים, מזרח, Osten; est; east: רוח הַַקָּדִים, פאת קָדִים, דרך הַַקָּדִים וכדו': ותשא אתי רוח ותבא אתי אל שער בית יי' הקדמוני הפונה קָדִימָה (יחזק' יא א). ויבוא אל שער אשר פניו דרך הַקָּדִימָה (שם מ ו). וחלונו ואילמו ותימרו כמדת השער אשר פניו דרך הַַקָּדִים וכו' ושער לחצר הפנימי נגד השער לצפון וְלַקָּדִים (שם שם כב-כג). ויביאני אל החצר הפנימי דרך הַַקָּדִים (שם שם לב). ורחב פני הבית והגזרה לַקָּדִים מאה אמה (שם מא יד). ומתחת הלשכות האלה המבוא מהַַקָּדִים בבאו להנה מהחצר החצנה (שם מב ט). מדד רוח הַַקָּדִים בקנה המדה וכו' (שם שם יו). והנה כבוד אלהי ישראל בא מדרך הַַקָּדִים (שם מג ב). והגדול סביב אותה חצי האמה והחיק לה אמה סביב ומעלתהו פנות קָדִים (שם שם יז). וישב אתי דרך שער המקדש החיצון הפנה קָדִים והוא סגור (שם מד א). מפאת ים ימה ומפאת קדמה קָדִימָה וארך לעמת אחד החלקים מגבול ים אל גבול קָדִימָה (שם מה ז). והנה מים יצאים מתחת מפתן הבית קָדִימָה כי פני הבית קָדִים (שם מז א). ופאת קָדִים מבין חורן ומבין דמשק ומבין גלעד ומבין ארץ ישראל הירדן מגבול על הים הקדמוני תמדו ואת פאת קָדִימָה (שם שם יח). מקצה צפונה אל יד דרך חתלן לבוא חמת חצר עינן גבול דמשק צפונה אל יד חמת והיו לו פאת קָדִים הים דן אחד ועל גבול דן מפאת קָדִים עד פאת ימה אשר אחד ועל גבול אשר מפאת קָדִימָה ועד פאת ימה נפתלי אחד ועל גבול נפתלי מפאת קָדִמָה עד פאת ימה מנשה אחד (שם מח א-ד). והיה מגרש לעיר צפונה חמשים ומאתים ונגבה חמשים ומאתים וקָדִימָה חמשים ומאתים וימה חמשים ומאתים (שם שם יז). — ב) רוח קָדִים, הרוח המנשבת מקָּדִים, ממזרח, Ostwind; vent d'est; east(erly) wind: ויט משה את מטהו על ארץ מצרים ויי' נהג רוח קָדִים בארץ כל היום ההוא וכל הלילה הבקר היה ורוח הַקָּדִים נשא את הארבה (שמות י יג). ויולך יי' את הים ברוח קָדִים עזה כל הלילה וישם את הים לחרבה (שמות יד כא). ברוח קָדִים אפיצם לפני אויב (ירמ' יח יז). והנה שתולה (הגפן) התצלח הלא כגעת בה רוח הַקָּדִים תיבש יבש (יחזק' יז י). ותתש בחמה לארץ השלכה ורוח הַקָּדִים הוביש פריה (שם יט יב). במים רבים הביאוך השטים אותך רוח הַקָּדִים שברך בלב ימים (שם כז כו). וימן אלהים רוח קָדִים חרישית ותך השמש על ראש יונה ויתעלף (יונה ד ח). ברוח קָדִים תשבר אניות תרשיש (תהל' מח ח). — ובלי המלה רוח: והנה שבע שבלים דקות ושדופות קָדִים צמחות אחריהן (בראש' מא ו). ושבע השבלים הרקות שדפות הַקָּדִים יהיו שבע שני רעב (שם שם כז). בסאסאה בשלחה תריבנה הגה ברוחו הקשה ביום קָדִים (ישע' כז ח). כי הוא בין אחים יפריא יבוא קָדִים רוח יי' ממדבר עולה ויבוש מקורו ויחרב מעינו (הוש' יג יה). יסע קָדִים בשמים וינהג בעזו תימן וימטר עליהם בעפר שאר וכחול ימים עוף כנף (תהל' עח כו). ישאהו קָדִים וילך וישערהו ממקמו (איו' כז כא). אי זה הדרך יחלק אור יפץ קָדִים עלי ארץ (שם לח כד). — ובתו"מ: בשלשה פרקים בודקין את היין, בקדים2 של מוצאי החג ובהוצאת סמדר ובשעת כניסת מים בבוסר (ר' יהודה, גיט' ג ח). הניחה את העריבה בגשמים ונתפחה טמאה טמא מת, בקדים ונסדקה מקבלת מדרס (כלים כ ב). המוריד את הגלגלים ואת כלי הבקר בשעת הקדים למים בשביל שיחוצו הרי זה בכי יותן (מכשיר' ג ח). שלא נפרע המקום מאנשי דור המבול ומאנשי סדום אלא ברוח קדים עזה וכו' (מכי' בשלח מסכ' ב ד). — ובמשמ' רוח והבל: אפרים רעה רוח ורדף קָדִים כל היום כזב ושד ירבה (הוש' יב ב). החכם יענה דעת רוח וימלא קָדִים בטנו (איו' יה ב). — ג) ובשמוש לא ברור: כלה לחמס יבוא מגמת פניהם קָדִימָה3 ויאסף כחול שבי (חבק' א ט). — ונוהג בדבור קָדִימָה במשמ' בכוון לְפָנִים.