*, ש"ז, — תְפִלַּת קַדִּישׁ, תפלת יתגדל ויתקדש, שרֻבה בארמ', הנאמרת בשלמותה או בחלקה העקרי בהזדמניות שונות בסדר התפילה1: ואין אומרים קדיש וברכו פחות מעשרה וכו' ובמקום שיש ט' או עשרה ששמעו בין ברכו בין קדיש ולאחר התפלה עומד אחד מאלו ויאמר ברכו או קדיש וענו אחריו יצא (סופר' י ז). אבל בתפלת שחרית אחר המזמורים והפסוקים אלו אומר ביוצר ברכו בקול נמוך ואין מזכירין קדוש ואף לא קדיש (שם יט א). ומניחין ס"ת במקומו ואומר יהי שם יי' מבורך מעתה ועד עולם וקדיש, שאין לך קריאה שיטעון קדיש עד שיחזיר אלא של שבת בלבד מפני המפטיר (שם כא ו). קדיש וברכו וקדושה וברכת ציצית ותפילין מפסיק בין גאולה לתפלה ולא דבר אחר (שבלי הלקט טז, בשם הגאונים). כריעות שכורעין בקדיש, כיון שאומר יתגדל ויתקדש כורע וכו' (רב נחשון גאון, מובא בסדר רב עמרם השלם, צג:). ואומר השיר שהיו הלוים אומרים בבית המקדש וכו' ומקדיש עד דאמירן בעלמא וכו' (שם,  קסד.). בראש חדש קראו פסוקי צידוק הדין כשהן הולכין ואמרו קדיש של תחיית המתים ובמגנצא אין אומ' צידוק הדין וקדיש בראש חדש וכו' (מעשה הגאו', אפשטין, נח, 49). וזהו שאנו אומרים בקדיש תושבחתא ונחמתא, שצריך הוא תנחומין על הצער הזה (סדור רש"י יא, 10). לכך אומרים קדיש בלשון ארמית לפי שתפלה נאה ושבח גדול הוא (תוס' ברכ' ג., ד"ה ועונין). שהיו רגילין לומר קדיש אחר הדרשה (שם שם). אם יאמר בצבור איזה מזמורים היאמר אחריהם קדיש או לא (שאלה בתשו' הרמב"ם, א"ח פריימן, 40). לא יאמר קדיש אלא במקומות הידועות מהתפלות הקבועות או אחר קריאת איזה דבר מדברי תורה או פי' ואפי' דרש פסוק אחד יאמר אחריו קדיש דרבנן (תשובה, שם שם). שליח צבור אומר קדיש לעולם קודם כל תפלה ואחר כל תפלה ואחר שאומר סדר היום בכל עת שיאמר סדר היום יתחנן מעט ויאמר קדיש, וכשישלים לקרות בתורה ובכל עת שיתחנן בדברי תחנונים כשיגמור תחנוניו יאמר קדיש (רמב"ם, סדר תפלות כל השנה). ומה שנהגו לומר קדיש אחר פסוקי דזמרא מצאתי הטעם לגאונים זצ"ל (שבלי הלקט, תפלה ה). ולמה הקטני' אומר' זה הקדיש (קדוש יתום) הואיל והוא דבר שבקדושה (האגור, סי' שלד). — ומ"ר °קַדִּישִׁים: אמר בלעם הרשע היאך אוכל לקללם והם אומרים בכל יום כמה אמנים וקדישים וברכו (מנוה"מ לר"י אלנקאוה ב, 146, בשם מדרש). — ומינים שונים של הקַדִּישׁ: קַדִּישׁ שלם או קַדִּישׁ יהא שלמא או קַדִּישׁ בתרא או קַדִּישׁ גמור; קַדִּישׁ יהא שלמא או קַדִּישׁ יתום או קַדִּישׁ אָבֵל; חצי קַדִּישׁ או קַדִּישׁ זוטא או קַדִּישׁ לעילא; קַדִּישׁ דרבנן או קַדִּישׁ על ישראל; קַדִּישׁ של תחית המתים. — °ובהשאלה, קַדִּישׁ במשמ' בן זכר שיאמר קַדִּישׁ אחר מות אביו או אמו, נוהג בדבור ובספרות.