קל לא נמצא במקרא1.

— פִע', קִדַּמְתִּי, קִדְּמוּ, קִדְּמֻנִי, קִדְּמוּנִי, קַדְּמָה, אֲקַדֵּם, אֲקַדְּמֶנּוּ, תְּקַדְּמֶנּוּ, יְקַדְּמֵנִי, יְקַדְּמֶנָּה, תְּקַדְּמֶךָּ, נְקַדְּמָה, יְקַדְּמוּ, יְקַדְּמֻנִי, יְקַדְּמוּנִי, יְדַקְּמוּנוּ, — א) במשמ' המקום, קִדֵּם אדם (את פני פלוני), הלך לפניו, verangehen; marcher devant; to go before: קִדְּמוּ שרים אחר נגנים בתוך עלמות תופפות (תהל' סח כו). צדק ומשפט מכון כסאך חסד ואמת יְקַדְּמוּ פניך2 (שם פט יה). — ב) קִדֵּם את (פני) פלוני וכדו', בא אל מול פניו, בא לקראתו: entgegenkommen; aller au-devant de; to go to meet: ואני אליך יי' שועתי ובבקר תפלתי תְקַדְּמֶךָּ (שם פח יד). — ובפרט בא לקראת פלוני לעזרה, לגמל לו חסד, לברכו וכדו': אלהי חסדי3 יְקַדְּמֵנִי אלהים יראני בשררי (שם נט יא). אל תזכר לנו עונת ראשנים מהר יְקַדְּמוּנוּ רחמיך כי דלונו מאד (שם עט ח). — וקִדֵּם את פלוני בדבר, הגיש לו דבר: על דבר אשר לא קִדְּמוּ אתכם בלחם ובמים בדרך בצאתכם ממצרים (דבר' כג ה). לקראת צמא התיו מים ישבי ארץ תימא בלחמו קִדְּמוּ נדד (ישע' כא יד). במה אֲקַדֵּם יי' אכף לאלהי מרום הַאֲקַדְּמֶנּוּ בעולות בעגלים בני שנה (מיכ' ו ו). כי תְקַדְּמֶנּוּ ברכות4 טוב תשית לראשו עטרת פז (תהל' כא ד). נְקַדְּמָה פניו בתודה בזמרות נריע לו (שם צה ב). מדוע קִדְּמוּנִי ברכים5 ומה שדים כי אינק (איו' ג יב). כי לא קִדְּמוּ את בני ישראל בלחם ובמים (נחמ' יג ב). — ולרעה, קִדֵּם את פלוני, בא נגדו למלחמה: חבלי שאול סבני קִדְּמֻנִי מקשי מות (ש"ב כב ו; תהל' יח ו). יְקַדְּמֻנִי (שונאי) ביום אידי ויהי יי' (ל)משען לי (שם שם יט). קומה יי קַדְּמָה פניו (של הרשע) פלטה נפשי מרשע חרבך (תהל' יז יג). מעי רתחו ולא דמו קִדְּמֻנִי ימי עני (איוב ל כז). — וקִדֵּם  את פלוני דבר, יצא נגדו בדבר: לא יבוא אל העיר הזאת ולא יורה שם חץ ולא יְקַדְּמֶנָּה מגן ולא ישפך עליה סללה (מ"ב יט לב;ישע' לז לג). — ג) במשמ' הזמן, בא במֻקדם, לפני זמן זה או זה, zuvorkommnen, eilen; prévenir, se háter; to come before, hurry: קִדְּמוּ עיני אשמרות לשיח באמרתך (תהל' קיט קמח). — וקִדֵּם לעשות דבר, קִדֵּם ועשה דבר, מהר לעשות: על כן קִדַּמְתִּי לברח תרשישה (יונ' ד ב). קִדַּמְתִּי בנשף ואשועה לדברך יחלתי (תהל' קיט קמז). — ואמר בן סירא: כי ירא יי' יעשה זאת ותופש תורה ידריכנה וקדמתו כאם וכאשת נעורים תקבלנו (ב"ס גני' יה ב). ובתו"מ6: קידם7 אצל אשתו או ששלח אצלה שליח, א' לה גט ששילחתי לך אי אפשי שתתגרשי בו, בטל הוא, הרי זה בטל (תוספת' גיט' ד א)נראה שצ"ל: תוספת' גיט' ג ה. ראוי היה עזרא שתינתן תורה על ידו אילמלא קידמו משה8 (שם סנה' ד ז). אם לא שכב איש אותך, מלמד שפותח לה בזכות, אומר לה הרבה יין עושה, הרבה שחוק עושה, הרבה ילדות עושה, הרבה קידמוך ונשטפו וכו' (ספרי במד' יב). היה עומד בר"ה וזרק וקידם וקלטה מהו (ר' יוחנן, ירוש' שבת א ו). מעשה שעשיתי מפרש בים הגדול וראיתי ספינה אחת ששקעה בים והייתי מצטער על תלמיד חכם אחד שהיה בתוכה וכשבאתי למגיזה של קפודקיא והתחיל מקדמיני ושואל לי שאלות נימתי לו בני היאך פלט' נומה לי וכו' (ר' עקיבא, שם יבמ' טז ג). כל העושה מצוה בעוה"ז מקדמתו והולכת לפניו לעוה"ב (ר' יונתן, סוטה ג:). השואל פרה מחבירו ונגנבה וקידם השואל ושילם ואח"כ נמצא הגנב משלם תשלומי כפל לשואל (ב"מ לד.). אם קידמך חבירך בעדשים קדמהו בבשר (ר' יוחנן,  מד"ר בראש' לח). כי י"י אלהיך העובר לפניך וגומר, מכאן אתה דורש שהיו ב' נצוצין מקדמין לפניהם (שם במד' ה). על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים וכו' דרך ארץ הוא שהבא מן הדרך מקדמין לו במאכל ומשתה וכו' ואתם בני אושא שקדמתם רבותינו במאכלכם ומשקיכם ומטותיכם הקב"ה יפרע לכם שכר טוב (ר' אלעזר שם שה"ש, סמכוני). — *וקִדְּמוּהוּ רגליו, מהרו והוליכו אותו: ואל יקדמוך רגליך לדבר עבירה שמא יקדמך מלאך המות (דא"ז ד). — ובסהמ"א: כבר קידמני אהרן אחי וניתנבא במצרים (קטעי מדרש והגדה, גנזי שכטר א, גינצבורג 49). אחרי אשר קדמתנו בכל אלה המטעמים, השמיענו דבריך הנעימים (ר"י זבארה, שעשועים ז, דודזון, 65). — °וקִדֵּם המחבר דבר בספר, הזכיר מקדם בספר: וכבר קדמתי בתחלת הספר הזה מן הדברים המראים חיוב הענין מה שיש בו די (ר"י א"ת, חו"ה, היחוד ג). — ואמר הפיטן: קדמתה למכה רטייה9 (ינאי, קרוב' לימים נוראים, זולאי, שכג). זכות תם קידמה והלכה לפניו (שם, שצח). קדם מפעליו מאז כקדם קדמונים קדמתי מאז (ר"א קליר, יי' קנני, קרוב' א שבועות). שפל רוח שפל ברך וקומה אקדמך ברוב פחד ואימה (רשב"ג, שפל רוח, קונט' הפיוטים, ברודי, 42). קידם ולא התיאש, אל מזבח האש וכו' קידמו לו בחזקה, כף ומגיס בחזקה וכו' קידם היכל להרקח, כהוקח ופקח (קטע מעבודה, Elbog. Stud., 179). גשתך לחתום מוסר, רחמיך יקדמו רגזך (אל תעש, מוסף יוה"כ). — ואמר המשורר: תפלה אקדם יום קרב ראשונה, ושיר לאשר יעש לי אחרונה (ר"ש הנגיד, דיואן ששון, נד). — °וקִדֵּם פני הרעה, הקדים תרופה עד שלא תבוא הרעה, נוהג בדבור ובספרות. — °וקִדֵּם דבר בברכה, במשמ' הביע שמחתו על דבר, freudig begrüssen; saleur; to welcome, נוהג בדבור ובספרות. — ועי' קל.

— הִפע', תַּקְדִּים, הִקְדִּימַנִי, — הִקְדִּים הנושה את הלֹוֶה, בא לפניו לתבע תשלום10 entgegentreten; s`opposer; to step up to: מי הִקְדִּימַנִי ואשלם11 (איוב מא ג). — והִקְדִּים (האל את) הרעה בעד פלוני, קִדֵּם את פני הרעה והגן בעד פלוני מפניה, vorbeugen; prévenir, obvier; to prevent:  בחרב ימותו כל חטאי עמי האמרים לא תגיש וְתַקְדִּים בעדינו הרעה12 (עמו' ט י). — ובתו"מ, הִקְדִּים פלוני דבר לדבר בזמן: אם הקדים מעשר שני לראשון, אין בכך כלום (דמאי א ד). המקדים תרומה לבכורים, מעשר ראשון לתרומה, מעשר שני לראשון, וכו' מה שעשה עשוי (תרומ' ג ו). כל מעשה יום הכפורים האמור על הסדר, אם הקדים מעשה לחבירו לא עשה כלום, הקדים דם השעיר לדם הפר, יחזור ויזה מדם השעיר לאחר דם הפר (יומא ה ז). מפני מה הקדים לקיחתו של פסח לשחיטתו ד' ימים (מכי' מסכתא דפסחא ה). אין מסיחין בסעודה שמא יקדים13 קנה לושט ויבא לידי סכנה (ר' יוחנן, תענ' ה:). שלא הקדים אחד מהן (מההולכים למלחמת מדין) תפילין של ראש לתפילין של יד (מד"ר שה"ש, כמגדל דוד). — *והִקְדִּים מלה למלה: בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע באו ששים רבוא של מלאכי השרת לכל אחד ואחד מישראל קשרו לו שני כתרים וכו' (רבי סימאי, שבת פח.). למה פעמים שהוא מקדים ארץ לשמים, ופעמים שהוא מקדים שמים לארץ וכו' (ר' אלעזר ב"ר שמעון, מד"ר בראש' א). — *ובלי השלמה נוספת, הִקְדִּים פלוני דבר: מפני מה אמרו בתשעה ועשרים באלול ולא אמרו באחד בתשרי, מפני שהוא יום טוב ואי אפשר לעשר ביום טוב לפיכך הקדימוהו לעשרים ותשעה באלול (שקל' ג א). הקדים לו שכרו כמי שחנכו, נתן לו שכרו לאחר שנים עשר חדש כמי שלא חנכו (שם סוטה ח ד). בשר ודם אין מקדים רטייה עד שרואה המכה, אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן, אלא מקדים הרטייה ואחר כך מכה14 (רבה בשם רבי שמעון, מד"ר שה"ש, שני שדיך). — *והִקְדִּים אדם שלום לחבירו, הִקְדִּים בשלום חבירו וכדו', אמר לו שלום ראשונה: הוי מקדים בשלום כל אדם (ר' מתיא בן חרש, אב' ד טו). כל שיודע בחברו שהוא רגיל ליתן לו שלום, יקדים לו שלום (רב הונא, ברכ' ו:). אמרו עליו על רבן יוחנן בן זכאי שלא הקדימו אדם שלום מעולם (שם יז.). מניין לנושה בחבירו מנה ואינו רגיל להקדים לו שלום שאסור להקדים לו שלום, ת"ל נשך כל דבר אשר ישך, אפילו דיבור אסור (ר"ש בן יוחי, ב"מ עה:). — *והִקְדִּים, בנגוד להִשְׁהָה: ועשו בן ארבעים שנה, הא למדנו שהב"ה משהה לצדיקים ומקדים לרשעים (מד"ר בראש' סח). — *והִקְדִּים ועשה מעשה: מעשר ראשון שנטלה תרומתו, פשיטא, לא צריכא אלא שהקדימוֹ בשבלים והפריש ממנו תרומת מעשר ולא הפריש ממנו תרומה גדולה, וכדר' אבהו, דאמר ר' אבהו אמר ריש לקיש, מעשר ראשון שהקדימוֹ בשבלים פטור מתרומה גדולה (ברכ' מז.). ראש חדש אדר שחל להיות בשבת קורין בפרשת שקלים, חל להיות בתוך השבת מקדימין לשעבר ומפסיקין לשבת אחרת (מגי' ג ד). צפה הקב"ה שהמן הרשע עתיד לשקול כספו על ישראל, אמ' מוטב שיקדים15 כספן של בני לכספו של אותו הרשע, לפיכך מקדימין וקורין בפרשת שקלים (בשם רשב"ל, ירוש' מגי' א ז). — *והִקְדִּים את פלוני, בא לקראתו להקביל את פניו וכדו': כיון שהגיע לכרכין ראה בני אדם שהם מקדימין אותו מכל כרך וכרך (מגי' תענ' יא). כיון שראה פרעה שבעת שהיה יוצא המימה משה מקדימו בדרך, נמנע שלא לצאת כדי שלא יפגע בו משה (מד"ר שמות יב). וכשיבא אדם ליכנס בפתח הראשון מלאכים הרחמנים מקדימין אותו ואומרים לו מה לך ליכנס בתוך הרשעים והגחלים וכו' (פדר"א טו). — *והִקְדִּים אדם עליו: שלש מצוות נצטוו ישראל בביאתן לארץ, נצטוו למנות להם מלך וכו' אם כן למה נענשו בימי שמואל, אלא לפי שהקדימו עליהן (ר' יהודה, תוספת' סנה' ד ה). — *והִקְדִּים לפני פלוני, הלך לפניו: ארבעה כהנים נכנסין, שנים בידן שני סדרים, ושנים בידן שני בזיכין, וארבעה מקדימין לפניהם (מנח' יא:). מי שזכה בדשון מזבח הפנימי והמנורה היו מקדימין וארבעה כלים בידם וכו' (תמיד ג ו). החלו עולים במעלות האולם, מי שזכו בדישון מזבח הפנימי והמנורה היו מקדימין לפניהם (שם ו א). ואת עמו לקח עמו, שלקחן בדברים, אמר להם, דרך מלכים להיות מנהיגין בסוף וחיילותיהם מקדימין לפניהם, אבל אני אקדים לפניכם וכו' (מכי' בשלח מכלתא ב א). — *ובלי השלמה, הִקְדִּים, היה קֹדֶם: הטביל בו את המטה, אף על פי שרגליה שוקעות בטיט העבה, טהורה, מפני שהמים מקדימין16 (מקוא' ז ז). — *ובנגוד אל אֵחֵר: כפרים ועיירות גדולות קורין בי"ד אלא שהכפרים מקדימין ליום הכניסה (מגי' א א). באלו אמרו מקדימין ולא מאחרין, אבל זמן עצי כהנים וט' באב חגיגה והקהל מאחרין ולא מקדימין וכו' (שם שם ג). אם ראית צדיק יוצא לדרך ואתה מבקש לצאת לאותה הדרך, הקדם על ידיו שלשת ימים או אחר על ידו שלשת ימים כדי שתצא עמו לדרך וכו' (ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי, תוספת' ע"ז א יז). — *והִקְדִּים שעה אחת: אין מוציאין את המת סמוך לקרית שמע אלא א"כ הקדימו שעה אחת וכו' (ירוש' ברכ' ג ב). — *והִקְדִּים אדם לדבר, השכים לעשות את הדבר: כל היום כולו כשר למילה, אלא שזריזין מקדימים למצות17, שנאמר וישכם אברהם בבקר (פסח' ד.). לעולם יקדים אדם לדבר מצוה וכו' (בשם ר' יהושע בן קרחה, ב"ק לח:). — *והִקְדִּים אדם למקום, השכים ללכת לשם: וזקני ישראל היו מקדימים ברגליהם להר המשחה (פרה ג ז). — *והִקְדִּים הרוצח לערי מִקלט, והִקְדִּימוּ העדים הזוממים וכדו' לבית הסקילה: בתחילה אחד שוגג ואחד מזיד מקדימין לערי מקלט וכו' (רבי יוסי בר יהודה, מכות ב ו). המוציא שם רע ונמצאו עדיו זוממין לוקה ונותן ארבע מאות זוז והזוממין מקדימין לבית הסקילה, לא אמר לעדים שיעודו אלא הם באו מאיליהן והעידו הוא לוקה ואין נותן ארבע מאות זוז והזוממין מקדימין לבית הסקילה, זינתה כשהיא נערה משבגרה יצאה עליה שם רע הוא אינו לוקה ואינו נותן ארבע מאות זוז, היא וזוממיה מקדימין לבית הסקילה18 (תוספ' כתוב' א ה). — *והִקְדִּימוּ הזוממים וכדו' למיתה, השכימו ללכת למיתה: הבא על אשת איש וכו' הרי זה בחנק, וזוממי בת כהן ובועלה, שכל הזוממין מקדימין לאותה מיתה, חוץ מזוממי בת כהן ובועלה (סנה' יא ו). כל הזוממין והבעלים מקדימין (המיתה19) לאותה מיתה, אם לסקילה סקילה, אם לשריפה שריפה, במה דברים אמורים בזמן שהוא כיוצא בהן באותה מיתה, כיוצא בהן בסקילה הוא והן בסקילה, כיוצא בהן בשריפה הוא והן בשריפה, כיוצא בהן בחנק הוא בשריפה והן בחנק (תוספת' שם יד יז).20 — ובסהמ"א: ויהי באשמורת הבקר, כבר הקדים להם בוקרו של אברהם, שנ' וישכם אברהם בבקר וכו' (מדה"ג שמות יד, הופמן, 146). בשעה שעמדו ישראל על הר סיני קיבלו עליהם שני דברים, שנאמר נעשה ונשמע, והקדימו עשייה לשמיעה (שם דבר' ז, הסגלה, 82). ומדוע אני רואה אתכם מבקשים טרפי שנים באות וכו' ותבקשו להקדים לכם טרף מי שלא נברא עדין מאשה ובנים ולא יספיק לכם המזון לבדו, אלא שאתם מקדימים המזון ומותריו לזמנים שאינם ידועים ולא ערוכים לכם, ולא די לכם שאינכם מקדימים לו עבודה לזמן עתיד וכו' (ר"י א"ת, חו"ה, הבטחון ו). העלין והלולבין ומי גפנים והסמדר מותר בערלה וברבעי, והענבים ששרפם הקדים והפסידן (רמב"ם, מעשר שני ונטע רבעי ט יג). והוא (המורך) הענין אשר בו תסתר (נ"א תחסר) תנועת הכח הכועס מהשעור הראוי ותסוג אחור מהקדים בעת הראוי להקדים (מאזני צדק לאלגזלי, הבאור הי"ו, 94). וזאת הראיה שהיא מופתית גדולה אצל החכמים ולפיכך הקדימה וכו' (ר"י אנטולי, מלמד התלמידים, הקד', א:). — °והִקְדִּים דברים בספר: זה ראיתי להקדימו בתחלת החלק השני (ר"י א"ת, סה"ש לריב"ג, הקד' 7). והתבררה ההקדמה הראשונה אשר הקדמנו (הוא, חו"ה, היחוד ה). אמר המחבר, מפני שהקדמנו בשער הראשון אופני יחוד האלהים וכו' (שם, הבחינה, פתיח'). אמר המחבר, מפני שהקדמנו לדבר בחשבון האדם עם נפשו וכו' ראיתי לסמוך לו באור מיני הפרישות (שם, הפרישות, פתיח'). היתה עמי רוח אחרת ותניעני להקדים הקדמה תהיה קודמת לו (לחבור) בסדר וכו' (הקד' שעה"ש לאבן לטיף). ועתה קודם שנבאר הפסוק אהבא, נקדים הקדמה (פי' משלי לזרח' הלוי א). — °והִקְדִּים זִכְרוֹ, הזכירו מִקֹּדֶם בספר: והרביעית, אנשים שהוסיפו על מה שהקדמנו זכרם (ר"י א"ת, חו"ה, עבודת האלהים ד). — °והִקְדִּים, במשמ' הִקְדִּים דברים בדבור, עלי להקדים וכדו', ושה"פ הֶקְדֵּם, בפרט עם ב, כתה"פ בְּהֶקְדֵּם, בְּהֶקְדֵּם האפשרי, עד כמה שאפשר קֹדֶם, נוהג בספרות ובדבור. — °והִקְדִּים, יצא אל ארץ המזרח: וישראל מקריה יצאו ויקדימו (קטעי מדרש והגדה, גנזי שכטר א, 113). — ואמר הפיטן: מי קדמך אדון הכל, ומי הקדימך בורא הכל (ינאי, אל בידך, קרוב' שמות, זולאי, צז). יה רצונו תשמע ופיללו תשמע, וכמו מקדימי מעשה למשמע (הוא, קרוב' דברים, שם, רנב). בימי אומן אוזן לשמוע הטיתם, ונעשה לנשמע הקדמתם (הוא, בימי אומן, קרוב' לתלת דפורענותא, שם, שו). וכל מאמינים שהוא קשה לכעוס, הרחום ומקדים רחמים לרוגז (הוא, האוחז ביד, קרוב' לימים נוראים, שם, שלח). גאולה (לממכר) הקדמתה, דילוי לדלות התקנתה (הוא, אותיות, קרוב' שקלים, שם, שנא). פרשה זאת (שקלים) להגות בקץ זה, פלסיה להקדים לפלס צר ובוזה (ר"א  קליר, מעתיק פלוסים, קרוב' שקלים). אך בהביטך לסוף דבר בקדמותו, על כן הקדמת רחמיך לדינך ומדתך להאריך אפך לטובים ולרעים (אנא אדון העולמים, מענה לשון). — ואמר המשורר: ורע מזה ומזה כי פעליו אשר הקדים במאזנים שקולים (ר"ש הנגיד, הייטב, בן תהלים נה, ששון, לז). תקדים מאכלו על שתיתך (הוא, בעת תלך, בן משלי, שם, קמא). 

— קל, *קָדַם21, קָדַם דבר לְדבר בזמן: למה קדמה שמע לוהיה אם שמע, אלא כדי שיקבל עליו עול מלכות שמים תחלה וכו' (ר' יהושע בן קרחה, ברכ' ב ב). ומנין שיקדמו הבכורים לתרומה וכו' אלא יקדמו הבכורים שהן בכורים לכל וכו' (תרומ' ג ז). כתבו ותנו גט לאשתי אם לא באתי מכאן עד שנים עשר חדש וכו', כָתבו לאחר שנים עשר חדש ונתנו לאחר שנים עשר חדש ומת , אם הגט קדם למיתה הרי זה גט, ואם מיתה קדמה לגט אינו גט (גיט' ז ט). משביע אני עליכם כשתדעון לי עדות שתבואו ותעידוני, הרי אלו פטורים, מפני שקדמה שבועה לעדות (שבוע' ד ט). כל שיראת חטאו קודמת22 לחכמתו, חכמתו מתקיימת, וכל שחכמתו קודמת ליראת חטאו אין חכמתו מתקיימת (ר' חנינא בן דוסא, אב' ג ט). אם מחשבת הזמן קדמה למחשבת המקום, פגול, וחייבין עליו כרת, ואם מחשבת המקום קדמה למחשבת הזמן, פסול, ואין בו כרת (זבח' ב ה). אם בהרת קדמה לשער לבן טמא, ואם שער לבן קדם לבהרת טהור (נגע' ד יא). ששה דברים קדמו לבריית העולם (מד"ר בראש' א). שני אלפים שנה קדמה התורה לברייתו של עולם (רבי שמעון בן לקיש, שם שם ח). כבר קדמה צעקתם לצעקתך (ר' שמעון בן יהודה איש כפר עיכום, מדה"ג שמות יד, הופמן, 142). — ואמר המשורר: זכור טובה לאח קדמה (ר"ש הנגיד, זכור טובה, בן משלי, ששון, קעג). — *וקָדַם דבר אֶת דבר בזמן: כל הקדשים שקדם מום קבוע להקדשן ונפדו חייבין בבכורה ובמתנות וכו' כל שקדם הקדשן את מומן פטורין מן בכורה ומן המתנות (חול' י ב). אם הטמאה קדמה את רגלו טמא, ואם רגלו קדמה את הטמאה טהור (אהל' י ב).  שער צהוב שקדם את הנתק טהור (נגע' י ד). שכלן (עמוס ומיכה) נתנבאו כפרק אחד, אבל אי אתה יודע מי קדם את מי (סדר עולם רבה כ, רטנר, מ:). כך התורה קדמה אותן שש קדימות (מד"ר בראש' א). — *וקְדָמוֹ, באותה משמ': יוצא דופן והבא אחריו וכו' ר' עקיבא אומר שניהם אינן בכור, הראשון משום שאינו פטר רחם, והשני מפני שקדמו אחר (בכורות ב ט). ועדין אני אומר, אם ויאמר שקדמוה מצות אחרות הרי הוא בשנון, י' הדברות שלא קדמום מצות אחרות אינו דין שיהו בשנון (ספרי דבר' לד). בדין היה שתקדום חלה לכל, ולמה קדמה ראשון מפני שקדמה לגורן וכתוב בו ראשית, שני אף על פי שקדמו לגורן אין כתיב בו ראשית (רבי מתניה ירוש' דמאי ה א). אדם נברא בערב שבת וכו' שאם תזוח דעתו עליו אומר לו יתוש קדמך במעשה בראשית (ת"ר, סנה' לח.). אם זכה אדם אומרים לו אתה קדמת למלאכי השרת, ואם לאו אומרים לו זבוב קדמך, יתוש קדמך שלשול זה קדמך (ר"ל, מד"ר ברא' ח). אמר הקב"ה לדוד, אתה אמרת פליאה דעת ממני, כבר קדמך משה רבך ואמ' לא נפלאת היא ממך (דב"ר, ליברמן, 116). — *לכאן קְדָמַנִי: דומה לי שאין כחו של אלוה זה אלא במים וכו' כיון שהייתי בתוך ביתו וברשותו לא היה יכול לעמוד בי, ועכשיו לכאן קדמני (מד"ר ויקר' כב). — ובסהמ"א: התלמיד אומר לרב, בוא שנה לי פרק אחד, והרב אומר לו קדמני במקום פלוני, אבל הקב"ה אומר ליחזקאל קום צא אל הבקעה, יצא יחזקאל ומצא להקב"ה שקדמו, שנאמר ואצא אל הבקעה והנה שם כבוד ה' עומד (ילק"ש ש"ב קסא). — ואמר הפיטן: מי קדמך אדון הכל (ינאי, אל, קרוב' שמות, זולאי, צז). — *ובלי השלמה, קָדַם הדבר: מי שנתן רשות לשלוחו לקדש בתו והלך הוא וקדשה, אם שלו קדמו, קידושיו קידושין, ואם של שלחו קדמו, קידושיו קידושין (קדוש' ד ט). מרחיקין את האילן מן העיר עשרים וחמש אמה וכו' אם העיר קדמה קוצץ ואינו נותן דמים, ואם האילן קדם קוצץ ונותן דמים (ב"ב ב ז). מי שפיכות שירדו עליהן מי גשמים, אם רוב מן הטמא טמא וכו' אימתי, בזמן שקדמו מי שפיכות, אבל אם קדמו מי גשמים אפילו כל שהן למי שפיכות טמא (מכשיר' ב ג). לבריאה שמים קדמו, ולשכלול הארץ קדמה (ר' יוחנן בשם חכמים, מד"ר בראש' א). עשרה דברים נבראו בין השמשות, המן מכללן, לפי שהוא יוצא מטבעו של עולם כבר קדמה בו מחשבה מששת ימי בראשית (מדה"ג שמות טז, הופמן, 179). — ובסהמ"א: וכיון שקדמו אלה ההקדמות בנפשו יבוא בעבור זה למאוס אותם וכו' (ר"י א"ת, חו"ה, הבטחון ה). שהממשכן את חבירו איננו ממשכן אותו אם לא קדם לו עליו חוב שהוא חייב בו וכו' (שם שם ו). — ואמר המשורר: ומה נפעל וקדמו מפעלי אל, ומה ניעץ והעצה יעוצה (ר"ש הנגיד, ששון, יח). — *וקָדַם אדם ועשה, מהר ועשה, נזדרז ועשה קֹדם: מי שקדש אחת משתי אחיות וכו' מת ולו אח אחד, חולץ לשתיהן, היו לו שנים, אחד חולץ ואחד מיבם, קדמו וכנסו, אין מוציאין מידם (יבמ' ב ו). השולח גט לאשתו והגיע בשליח וכו' הרי זה בטל, קדם אצל אשתו או ששלח אצלה שליח ואמר לה גט ששלחתי ליך בטל הוא, הרי זה בטל (גיט' ד א). יתומים שקדמו ומכרו בנכסים מועטים, מה שמכרו מכרו (ר' יוחנן, יבמ' סז:). מי שהלך למדינת הים ואשתו תובעת מזונות ואם בא ואמר צאי מעשה ידיך במזונותיך רשאי, קדמו בית דין ופסקו, מה שפסקו פסקו (כתוב' קז.). טענו חיטים וקדם והודה לו בשעורין, אם כמערים חייב וכו' (בשם שמואל, שבועות מ:). בשקדם וסלקו (את האסור) (אביי, חול' ק.).— *וקְדָמוֹ, באותה משמ': אפילו בתשעה באב יארס, שלא יקדמנו אחר (שמואל, ירוש' תענ' א ח). מימי לא קדמני אדם לבית הכנסת (ר' אחא בר אחווה, שם שם ג יג). כבר קדמוך רבנן (ותקנו לחתם בראש המגלה) (אביי, ב"ב קסז.). — *ובפרט בבטוי כל הקּוֹדם זכה, וכדו': מצוה בגדול ליבם, ואם קדם הקטן זכה (יבמ' ב ח). הניח אחיו וכו' פירות המחוברין בקרקע, שלו, והתלושין מן הקרקע, כל הקודם זכה בהן וכו' (כתוב' ח ז). הלוקח מסקריקון נותן לבעלים רביע וכו' רבי הושיב בית דין ונמנו שאם שהתה בפני סקריקון שנים עשר חדש כל הקודם לקח זוכה (גיט' ה ו). המוציא את תבנו ואת קשו לרשות הרבים לזבלים והוזק בהן אחר, חיב בנזקו, וכל הקודם בהן זכה (ב"ק ג ג). הזאב והארי והדוב והנמר והברדלס והנחש וכו' כל הקודם להורגן זכה (רבי אליעזר, סנה' א ד). שנים שלקחו פרה ובנה, איזה שלקח ראשון ישחט ראשון, ואם קדם השני זכה (חול' ה ג). — *וקָדַם את חבירו, באותה משמ': בראשונה כל מי שרוצה לתרום את המזבח תורם, בזמן שאין מרבין רצין ועולין בכבש וכל הקודם את חברו לתוך ארבע אמות, זכה (יומא ב א). מעשה באחד שקדם את חבירו בתוך ארבע אמות23 של מזבח, נטל חבירו את הסכין ותקעה בלבו וכו' (ירוש' שם ב ב). — *וקָדַם בדבר: כל הקודם במקרא, הוא קודם במעשה וכו' כל הקודם בדבר, הוא חשוב מחברו וכו'. (מכי', מסכתא דפסחא, פתיחתא). היו לפניו מינין שבעה, על איזה מהן הוא מברך, תמן אמרין, כל הקודם במקרא24 קודם לברכה, וכל הסמוך לארץ קודם לכל (ירוש' ברכ' ו ד). — ובסהמ"א: תלמיד חכם ועם הארץ שיש להם דין, לא יקדום תלמיד חכם וישב (הלכ' פסוק' לתלמידי רב יהודאי גאון, 93). ואם תאמר למה לא טרח רב ברב אסי לקדום ונכנס רב אסי תחלה שלא כמנהג ושמואל אחריו כמנהגו עמו, מפני שכדי היה רב שלא יקדום שמואל עליו (תשו' הגאו' הרכבי, 138). כשלישי לכנוס, למה נתיר לו לקדום כל כך שלא יטריח בסעודה אלא יום אחד וכו' (רש"י, כתוב' מ:). — *פלוני קוֹדֵם לפלוני, דבר קוֹדֵם לדבר, יש לו זכות קְדִימָה: מי שהיה נשוי שתי נשים ומת, הראשונה קודמת לשניה, ויורשי הראשונה קודמין ליורשי שניה (כתוב' י א). הלוקח מסקריקון נותן לבעלים רביע, אימתי, בזמן שאין בידן ליקח, אבל יש בידן ליקח הן קודמין לכל אדם (גיט' ה ו). סדר נחלות כך הוא וכו' בן קודם לבת וכל יוצאי ירכו של בן קודמין לבת, בת קודמת לאחין וכל יוצאי ירכה של בת קודמין לאחין, אחין קודמין לאחי האב, זה כלל, כל הקודם בנחלה, יוצאי ירכו קודמין, והאב קודם לכל יוצאי ירכו (ב"ב ח ב). מצות פדיה קודמת למצות עריפה, שנאמר ואם לא תפדה וערפתו, מצות יעידה קודמת למצות פדיה וכו' מצות יבום קודמת למצות חליצה וכו' מצות גאולה באדון,  הוא קודם לכל אדם וכו' (בכורות א ז). האשה שהיא מקשה לילד, מחתכין את הולד במעיה ומוציאין אותו אברים אברים, מפני שחייה קודמין לחייו (אהל' ז ו). מעיין של בני העיר, הן ואחרים, הן קודמין לאחרים, אחרים ובהמתן, חיי אחרים הן קודמין לבהמתן וכו' (תוספת' ב"מ יא לג). המעשה קודם לתלמוד (רבי יהודה, ירוש' חגי' א ז). — *ופלוני קוֹדֵֵם את פלוני, באותה משמ': כל התדיר מחבירו קודם את חבירו, וכל המקודש מחבירו קודם את חבירו (הור' ג ז). הוא לפדות ובנו לפדות, הוא קודם את בנו, רבי יהודה אומר בנו קודמו (בכורות ח ו). — *ובלי השלמה: בעל הבית אומר בסלע, ואחר אומר בסלע, בעל הבית קודם (מע"ש ד ג). אבדתו ואבדת אביו, אבדתו קודמת, אבדתו ואבדת רבו, שלו קודמת וכו' (ב"מ ב יא). תדיר מקודש, מקודש קודם (ר' ליעזר, ירוש' יומא ז ב). תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם (ברכות נא.). לכניסה הגדול קודם, ליציאה הקטן קודם (דא"ז ו). — *בַּת25 קוֹדְמִין, כלי מדה כפול, מרכב משתי מדות כגון רֹבע וחצי רֹבע, שכל אחת מהן אפשר לראות כקודמת לחברתה26: אמרו לפני ר"ע הואיל וחצי הרובע אחוריים לרובע, כלי שנטמא תוכו לא נטמא אחוריו, אמר לבן של בת קודמין היא או שמא הרובע אחוריים לחצי הרובע (כלים כה ד).  — ובסהמ"א: קָדַם, השכים קום בבקר: מלוד ועד לאוני חמשה מילין היה, פעם אחת קדמתי בבקר והלכתי עד קרסולי בדבש הגנים (ר' יעקב בר דוסתאי, מדרש שה"ש, א, גרינהוט, יד). — ואמר הפיטן: בקר אזר כגבור חלציו ולעקוד בנו קדם, ויקח מאכלת לשחטו ולא חשב אדם (מרדכי הארוך, מפלטי אלי, סליח' ער"ה). — °וקָדְמוּ דברים בספר, באו קֹדֶם: אמר המחבר, מפני שקדם מאמרנו בכניעה וכו' ראיתי לסמוך לה באור גדריה (ר"י א"ת, חו"ה, התשובה, פתיח'). — °מי שקָדַם זכרו, הנזכר למעלה: ואלה הם יותר סכלים מכל מי שקדם זכרם (הוא, או"ד א, ד"ה והדעת השביעי). והשלישית, אנשים ראו חסרון מי שקדם זכרם וכו' (הוא, חו"ה, עבודת האלהים ד). — °וכבר קָדַם, כבר נזכר למעלה: וכבר קדם שהאהבה היא החכמה והידיעה בו (ר"י אנטולי, מלמד התלמידים, עקב, קסה:). וכבר קדם בפרשת ואתחנן וכו' (שם שם). — °במה שקָדַם, במה שנזכר למעלה: וכבר העירוני על ראיית זה במה שקדם (ר"ש א"ת, מו"נ ב יב). — °כמו שקָדַם, כפי מה שקָדַם, כמו שכתוב למעלה: כי החומר הראשון הוא גם כן באמת תחת השמים הנקראים כסא, כמו שקדם (הוא, שם א כח). כי הבינה קנויה בלימוד וכו' כמו שקדם בפרשת נשא (ר"י אנטולי, מלמד התלמידים, עקב, קסה.). כפי מה שקדם (אמו"ר לראב"ד, זכר כלל, עמ' א). — °ובהגיון, קוֹדְמִים, או סבות קוֹדְמוֹת, הסוג וההבדל, שהם קודמים בסבה לדבר הנגדר: החלק הראשון שיתואר הדבר בגדרו וכו' וזה המין מן התאר מרוחק מן האל יתברך אצל כל אדם שהוא יתעלה אין לו סבות קודמות שהם מציאותו ויוגבל בהם, ולזה הוא מפורסם וכו' כי השם לא יגדר (ר"ש א"ת, מו"נ א נב). וסבות זה רבות מענינים קודמים ומתאחרים והווים (שם ב לח). למה שהוא ילך מהקודם אל המתאחר או ההפך (מאמר בכחות הנפש לתומאש די אקוינו, הוצ' ילינק). ומציאות השם ג"כ במופת ראיה התבאר, ר"ל מן המתאחרים, לא מן הקודמים (פי' ר"מ נרבוני למו"נ, עמ' טז). וזה כי מה שישיגו הפילוסופי' בחכמה האלהית היא השגה מן המאוחר אל הקודם למה שאינם משיגי' דבר אלא במופתי ראיה וכו' אבל מה שישיגו הנביאי' הוא בהיפך, כי ישיגו העלול באמצעות העלה שהיא השגת המאוחר עם הקודם (מנחת קנאות, קופמן, 117-118). — מן הקוֹדֵם אל המאוחר, a priori; מן המאוחר אל הקוֹדֵם, a postriori (ערוגת הבושם ט, תרגום מאמר הברור הפילוסופי למנדלסזון). — °הקוֹדֵם בזמן, במדרגה, בסדר, בטבע וכדו': כי כל מחובר מורכב וכו' והדברים ההם אשר חובר מהם הם קודמים לו הקדמה טבעית, וכן צריך שיהיה מחברו קודם לו הקדמה  זמנית וטבעית (ר"י א"ת, חו"ה, היחוד ה). יאָמר אצלינו בדבר שהוא יותר קודם מדבר אחר על חמשה מינים, אחד מהם הקדימה בזמן וכו' (מלות ההגיון יב). דמין זה שני רופאים או שני מדקדקים, אחד מהם יותר חכם מן האחר, הנה אנחנו נאמר ביותר חכם משניהם שהוא היותר קודם במלאכה ההיא במעלה וכו' (שם שם). הנה כלל השמות אשר התבאר עניינם בזה השער, תשעה שמות, והם, הקודם בזמן, והקודם בטבע, והקודם במעלה, והקודם במדרגה, והקודם בסבה וכו' (שם שם). לפי שהתבאר בטבעיות שתנועת ההעתק היא הקודמת שבתנועות (ר"ח קרשקש, אור ה' ג א א). — °וקוֹדֵם במשמ' הקדמה בהגיון, Prämisse; prémisse; premise: וזה מופת אמתי, כי נעשה בו הקש תנאי מתדבק, הונח בקודם כי הפועל הפעולות (וה)הכנות בגשם הוא הגשם, וחוייב ממנו נמשך כוזב, אחר כן נעשה מקביל הנמשך והוליד מקביל הקודם וכו' (אמו"ר לראב"ד א ו, 20). הקודם הוא הדבר הקודם בהכרח אל הנמצא, אך לא להיותו סבה לו וכו' הנמשך הוא הפך הקודם וכו' (רמח"ל, לשון למודים ג, יא:). חלקי התנאי ב', קודם ונמשך, החלק שבו התנאי, קודם (הוא, ס' ההגיון יט). 

— הָפע', בינ' *מֻקְדָּם, — כמו קוֹדֵם, בנגוד אל מְאֻחָר, שטר מֻקְדָּם וכדו', שרשום בו זמן קודם לזמן האמתי שלו: פרוזבול המוקדם כשר, והמאוחר פסול, שטרי חוב המוקדמים פסולין ווהמאוחרין כשרים (שביעית י ה). — רִבִּית מֻקְדֶּמֶת: יש רבית מוקדמת ויש רבית מאוחרת, כיצד, נתן עיניו ללוות הימנו, והיה משלח לו, ואומר בשביל שתלוני, זו היא רבית מוקדמת וכו' (רבן גמליאל, ב"מ ה י). ולאחיך לא תשיך, הרי כבר נאמר לא תשיך לאחיך, אלא יש רבית מוקדמת ויש רבית מאוחרת (ספרי דבר' רסג). — מֻקְדָּם ומְאֻחָר בתורה27: אמר אויב, זה היה תחלת הפרשה, ולמה נכתב כאן, שאין מוקדם ומאוחר בתורה, כיוצא בו בשנת מות המלך עוזיהו וגו' זה היה תחלת הפרשה, ולמה נכתב כאן, לפי שאין מוקדם ומאוחר בתורה, כיוצא בו בן אדם עמוד על רגליך, ויש אומרים בן אדם חוד חידה, זה היה תחלת הפרשה, ולמה נכתב כאן, לפי שאין מוקדם ומאוחר בתורה, כיוצא בו הלוך וקראת באזני ירושלם, זה היה תחלת הפרשה, ולמה נכתב כאן, לפי שאין מוקדם ומאוחר בתורה, כיוצא בו גפן בוקק ישראל, זה הנה תחלת הפרשה, ולמה נכתב כאן, לפי שאין מוקדם ומאוחר בתורה, כיוצא בו אני קהלת הייתי מלך בירושלם, זה היה תחלת הפרשה, ולמה נכתב כאן, לפי שאין מוקדם ומאוחר בתורה28 (מכי' מסכתא דשירתא ז). וידבר יי' אל משה במדבר סיני בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים בחדש הראשון לאמר וכו' ללמדך שאין מוקדם ומאוחר בתורה, שבתחילת הספר הוא אומר וידבר יי' אל משה במדבר סיני באהל מועד באחד לחדש השני בשנה השנית וכאן הוא אומר בחדש הראשון, ללמדך שאין מוקדם ומאוחר בתורה, רבי אומר אין צריך, שהרי כבר נאמר ובני ישראל אכלו את המן ארבעים שנה עד בואם אל ארץ נושבת ועדין לא אכלו, ללמדך שאין מוקדם ומואחר בתורה (ספרי במד' סד). ר' לעזר בשם ר' חנינה, אף למלכי אומות העולם אין מונין אלא מניסן, בששי בשנת שתים לדריוש, בשמיני בשנת שתים לדריוש, נאמר בשמיני בשנת שלש, חיפה אמר, שמיני נאמר תחלה אלא שאין מוקד' ומאוחר בתורה (ירוש' ר"ה א א). המגילה הזאת נאמרה למשה מסיני אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה (רב ור' חנינה ורבי יונתן ובר קפרא ורבי יהושע בן לוי, שם מגי' א ז). ונתת את הכפורת על הארון מלמעל', על דעתי' דר' מאיר דו אמר אין מוקדם ומאוחר בתור' (שם סוטה ח ג) . וניכתוב ברישא דחדש ראשון והדר ניכתוב דחדש שני, אמר רב מנשיא בר תחליפא משמיה דרב, זאת אומרת אין מוקדם ומאוחר בתורה, אמר רב פפא, לא אמרן אלא בתרי ענייני, אבל בחד עניינא מאי דמוקדם מוקדם ומאי דמאוחר מאוחר וכו' (פסח' ו:). משלשים ושתים מדות ההגדה נדרשת בהן, מרבוי, ממיעוט, וכו' ממוקדם ומאוחר שהוא בענין, ממוקדם ומאוחר שהוא בפרשיות (משנת רבי אליעזר, ענעלאו, 11-10). ממוקדם ומאוחר שהוא בענין כיצד, ונר אלהים טרם יכבה ושמואל שוכב בהיכל יוי, והרי אין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד וכו' אלא מוקדם הוא וכו' (שם שם, 39). ממוקדם ומאוחר שהוא בפרשיות כיצד, ויאמר אליו קחה לי עגלה משולשת, אימתי נכתבה פרשה זו, אחר מלחמת המלכים, והמעשה היה קודם שיצא אברהם מחרן חמש שנים וכו', כיוצא בו, וידבר יי' אל משה במדבר סיני ואח"כ כתיב ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן וגו', והלא הקמת המשכן היה מוקדם, שהוקם באחד בניסן בשנה שנייה, וכו' אלא מכאן אתה למד שהמוקדם מאוחר הוא בפרשיות (שם שם , 41-40). — ומֻקְדָּם בפסוק: כל המוקדם בפסוק זה קודם לברכה (ברכ' מא:). — ובסהמ"א: ולא חששתי שאספתי מזה אל מוקדם ומאוחר, ואולם כתבתי כפי מה שנזדמן (הקדמת יהוסף בן ר"ש הנגיד לשירי אביו, ששון, א). — °ומֻקְדָּם במשמ' תשלום מֻקְדָּם, תשלום שכבר שֻׁלם, בנגוד אל מאֻחר במשמ' תשלום שנשאר לפרעון: וא"ל ב"ד שלא תתגרש האשה עד שיפרע לה כתובתה מוקדם ומאוחר (תשו' הרמב"ם, א"ח פריימן, 203). ומה שנעשה בין המורשה המשדך הנזכרים שהמוקדם יהיה ארבעים דינר ממעות מצרים במתנה משעת הכנוס, והמאוחר מאה דינר ג"כ וכו' והביא המשדך מעות המוקדמים אשר זכרנו וכו' וקנינו מיד המשדך ק"ג איך נתרצה באלו הארבעים דינר בתורת מוקדם למשודכתו וכו' (שם, 215). שאלה, ראובן אירס אשה בלי קדושין ונתן להם קצת מוקדם ומנחות כסף ומעות וזולתם וכו' (שם, 274). — ואמר הפיטן: נמצא סך הכל בין כתבה ונדוניא וחקר כבודם ותוספת ומאוחר ומוקדם (ר"י נג'ארה, ירד דודי, באזהרות לרי"צ בר ראובן, ליוורנו, נב:). — °ומֻקְדָּמָה(?) במשמ' זו: והבת שדך אותה אביה לא' קודם מותו ולקח מוקדמה29 בשטר שדוך, אח"כ נפטר ארוסה במדינת הים, ולו אח א' קדש לנערה המשודכת על אחיו הנפטר, אמרה הנערה, תן לי המהר שלי, אמר, אני יורש לאחי המהר אשר נתן אחי לאביך וכו' (תשו' הרמב"ם, א"ח פריימן, 209). — ומֻקְדָּם במשמ' מה שהוא מצד פָּנִים של הגוף: ויש במוח שלשה מקומות, הציור, והוא בחלק המוקדם מן הראש, והמחשבה בחלק האמצעי, והזכרון בחלק האחרון (ר"י חריזי, מוסרי הפלסופ' ב י). — °מֻקְדְּמֵי הקהלה, העֵדה, באי כחה: יעלו בתחלה המה הגבורים אל דבר ה' חרדים השרידים יחידי סגולה מוקדמי קהל טירול (שו"ת ריב"ש רלד). — §תה"פ, עוד מֻקְדָּם, רגיל בדבור בא"י במשמ' עדין לא הגיע הזמן, וכדו'. — °בִּמֻקְדָּם, בְּמֻקְדָּם אוֹ בִּמְאֻחָר וכדו', כְּכָל הַמֻּקְדָּם, לכל הַמֻּקְדָּם, רגיל בדבור ובספרות. ועי' מֻקְדָּם, מֻקְדָּמָה. — וגם שלא בבינוני: יוקדם דבר שנאמר בו בבקר בבקר לדבר שלא נאמר בו אלא בקר אחד בלבד (יומא לג:). — ובסהמ"א: כי האדם החוקר באלהיות ראוי שיוקדמו לו ג' שלמיות וכו' (ר"י עראמה, יד אבשלום על משלי ל, דברי אגור). 

— נִפע', °נִקְדַּם30 — הקדימו אותו: קיצרו בקצת מקומות שיזכרו כל הראיות אשר נקדמו בטרם זה במקום אחר וכו' כאשר אמרו בפרק במה מדליקין מאי בינייהו איכא בינייהו דרב ברונא ולא מסיימי וזו הראיה נקדמה זכירתה בזה הפרק (הקדמה רב נסים גאון לפרושו למסכת ברכות). וכבר היה בין אבותינו אגרות דרישת שלום וכו' ונחדש מה שנקדם בין אבותינו ונשים אותה ירושה לבנינו (מנחם, במכת' ר' חסדאי למלך הכוזר'). להתחתן במלך, התחפש ובא במלחמה, נמצא תי"ו המלים האלה נקדם לעקר, כתי"ו התפאר עלי הנקדם לפ"ה (תשו' תלמידי מנחם, 37). וידוע הוא שהלילות נקדמים בסדר העולם (ראב"ח, הגיון הנפש, כג:). כקו אב אשר בצורה הנקדמה (הוא, חבור המשיחה והתשבורת ב, 33). כי אין הזמן אלא מנין גלגול החלוף על הנמצאות בנקדם ובמאוחר (הוא, מגלת המגלה, 8). ומוסכמת (המלאכה) במעשה הנולד מדברים נקדמים (ר"א הקראי, גן עדן, שבת, כב:). ורבים מישני אדמת עפר יקיצו, משמע דכתיב מישני אף הם הצדיקים הנקדמים בחייהם קודם זה, וכמה שנים הם נקדמים, רבי יהודה אומר מאתים ועשר שנים (זהר, מדרש הנעלם, תולדות). — ואמר הפיטן: ולא תאכל על דם תמידי הנקדם (רשב"ג, בצל שדי, אזהרות).

— פֻע', °קֻדַּם, בינ' מְקֻדָּם, — כמו קל, ואמר המשורר: ובשתים ועשרים אות רמזים יקרים מן זהבים הסגורים וכו' ועל כל ניב מקודמות רשומות ואל"ף מ"ם ושי"ן אמות כאורים (צהלל בן נתנאל גאון, לצור יעקב, HUCA III, 240).

— התפ', °הִתְקַדֵּם, — הלך קדימה: והטענה הגדולה עליהם שהם אמרו הכוכבים האלה הולכים וחוזרים בכדי שמונה מפלות מוספין עליהם, ואנו מוצאים אותם מתקדמין על המקום אשר היו בזמן מחקר הקדמונים על מחקר (אלבת'אני) יותר ט"ו מעלות (ראב"ח הנשיא, צורת הארץ, פתח לה). — ובמשמ' עשה חיל בלמודים וכדו', Fortschritte machen; faire des progrès; to make progress: הקדמה החשובה אשר התקדמו יהודים פרטים בבתי המדרש הגבוהים באירפה (הגיטות הארפיות העתיקות ז, תרגום ילין).