קֶדֶם

תה"פ וש"ז1, מ"ר סמיכ' קַדְמֵי — א) מצד הפנים, vorn; en avant; before: אחור וקֶדֶם צרתני ותשת עלי כפכה (תהל' קלט ה). הן קֶדֶם אהלך ואיננו ואחור ולא אבין לו שמאול בעשתו ולא אחז יעטף ימין ולא אראה (איוב כג ח-ט). — ב) צד המזרח2, מצד המזרח, Osten; est; east: בפרט עם מ מִקֶּדֶם, במשמ' מִקֶּדֶם ממש, בא מצד המזרח: וישגב יי' את צרי רצין עליו ואת איביו יסכסך ארם מִקֶּדֶם ופלשתים מאחור ויאכלו את ישראל בכל פה (ישע' ט י-יא). — ובמשמ' בצד מזרח: ויטע יי' אלהים גן בעדן מִקֶּדֶם (בראש' ב ח). ויט אהלה בית אל מים והעי מִקֶּדֶם (שם יב ח). ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים אשר על פני ירושלם מִקֶּדֶם (זכר' יד ד). — וביחס למקום אחר, מִקֶּדֶם ל: וישכן מִקֶּדֶם לגן עדן את הכרבים (בראש' ג כד). ויעתק משם ההרה מִקֶּדֶם לבית אל (שם יב ח). וירד הגבל משפם הרבלה מִקֶּדֶם לעין (במד' לד יא). וישלח יהושע אנשים מיריחו העי אשר עם בית און מִקֶּדֶם לבית אל (יהוש' ז ב). ויעל גדעון דרך השכוני באהלים מִקֶּדֶם לנבח ויגבהה (שפט' ח יא). ויעל כבוד יי' מעל תוך העיר ויעמד על ההר אשר מִקֶּדֶם לעיר (יחזק' יא כג). ויצא יונה מן העיר וישב מִקֶּדֶם לעיר (יונה ד ה). — ובמשמ' לצד מזרח: ויהי בנסעם מִקֶּדֶם וימצאו בקעה בארץ שנער (בראש' יא ב). ויבחר לו לוט את כל כבר הירדן ויסע לוט מִקֶּדֶם ויפרדו איש מעל אחיו (שם יג יא). — ועם ה הכוון קֵדְמָה3: א נא עיניך וראה מן המקום אשר אתה שם צפנה ונגבה וָקֵדְמָה וימה (בראש' יג יד). וישלחם מעל יצחק ובנו בעודנו חי קֵדְמָה אל ארץ קדם (שם כה ו). ופרצת ימה וקֵדְמָה וצפנה ונגבה (שם כח יד). והסיר את מראתו בנצתה והשליך אתה אצל המזבח קֵדְמָה אל מקום הדשן (ויקר' א יו). ולקח מדם הפר והזה באצבעו על פני הכפרת קֵדְמָה (שם יו יד). והחנים לפני המשכן קֵדְמָה לפני אהל מועד מזרחה משה ואהרן ובניו (במד' ג לח). ותקעתם תרועה ונסעו המחנות החנים קֵדְמָה ותקעתם תרועה שנית ונסעו המחנות החנים תימנה (שם י ה). וגבול קֵדְמָה ים המלח עד קצה הירדן (יהוש' יה ה). ושב משריד קֵדְמָה מזרח השמש (שם יט יב). ויתן את המכנות חמש על כתף הבית מימין וחמש על כתף הבית משמאלו ואת הים נתן מכתף הבית הימנית קֵדְמָה ממול נגב (מ"א ז לט). לך מזה ופנית לך קֵדְמָה (שם יז ג). ויאמר פתח החלון קֵדְמָה ויפתח (מ"ב יג יז). ויבא אתי אל חצר בית יי' הפנימית והנה פתח היכל יי' בין האולם ובין המזבח כעשרים וחמשה איש אחריהם אל היכל יי' ופניהם קֵדְמָה והמה משתחוים קֵדְמָה לשמש (יחזק' ח יו). — ובצרוף לש"ע, אֶרֶץ קֶדֶם, כל שטח שהוא במזרח א"י: ולבני הפילגשים אשר לאברהם נתן אברהם מתנת וישלחם מעל יצחק בנו בעודנו חי קדמה אל ארץ קֶדֶם (בראש' כה ו). — הררי קֶדֶם: מן ארם ינחני בלק מלך מואב מהררי קֶדֶם (במד' כג ז). — וקֶדֶם במשמ' ארץ קדם: כי נטשתה עמך בית יעקב כי מלאו מִקֶּדֶם ועננים4 כפלשתים ובילדי נכרים ישפיקו (ישע' ב ו). — ובני קֶדֶם, במשמ' בני ארץ הקדם: ויהי האיש ההוא גדול מכל בני קֶדֶם (איוב א ג). — ויֹשֵׁב קֶדֶם: פדה בשלום נפשי מקרב לי כי ברבים היו עמדי ישמע אל ויענם וישב קֶדֶם5 סלה אשר אין חליפות למו ולא יראו אלהים (תהל' נה יט-כ). — וארץ בְּנֵי קֶדֶם: וישא יעקב רגליו וילך ארצה בני קֶדֶם (בראש' כט א). — ג) ובמשמ' הזמן, קֶדֶם, מִקֶּדֶם, מלפנים, von Altersher; de toute ancienneté; from times immemorial: מי השמיע זאת מִקֶּדֶם מאז הגידה (ישע' מה כא). מגיד בראשית אחרית וּמִקֶּדֶם אשר לא נעשו (שם מ י). ממך לי יצא להיות מושל בישראל ומוצאתיו מִקֶּדֶם מימי עולם (מיכה ה א). הלוא אתה מִקֶּדֶם יי' אלהי קדשי לא נמות (חבק' ח יב). זכר עדתך קנית קֶדֶם (תהל' עד ב). ואלהים מלכי מִקֶּדֶם (שם שם יב). אזכיר מעללי יה כי אזכרה מִקֶּדֶם פלאך (שם עז יב). — ומִנִּי קֶדֶם: אפתחה במשל פי אביעה חידות מני קֶדֶם (שם עח ב). — ימים מִקֶּדֶם: חשבתי ימים מִקֶּדֶם שנות עולמים (שם עז ו). זכרתי ימים מִקֶּדֶם הגיתי בכל פעלך (שם קמג ה). — כְּקֶדֶם: והיו בנים כְּקֶדֶם ועדתו לפניו תכון (ירמ' ל כ). השיבנו יי' אליך ונשוב חדש ימינו כְּקֶדֶם (איכ' ה כא). — ובצרוף לש"ע, יְמֵי קֶדֶם, כִּימֵי קֶדֶם: עורי עורי לבשי עז זרוע יי' עורי כימי קֶדֶם דורות עולמים (ישע' נא ט). ונתתים ביד מבקשי נפשם וביד נבוכדראצר מלך בבל וביד עבדיו ואחרי כן תשכן כימי קֶדֶם (ירמ' מו כו). — בִּימֵי קֶדֶם: אלהים באזנינו שמענו אבותינו ספרו לנו פעל פעלת בימיהם בימי קֶדֶם (תהל' מד ב). — מִימֵי קֶדֶם: תתן אמת ליעקב חסד לאברהם אשר נשבעת לאבותינו מימי קֶדֶם (מיכה ז כ). זכרה ירושלם ימי עניה ומרודיה כל מחמדיה אשר היו מימי קֶדֶם (איכה א ז). עשה יי' אשר זמן בצע אמרתו אשר צוה מִימֵי קֶדֶם (שם ב יז). — מִימֵי קֶדֶם קַדְמָתָהּ: הזאת לכם עליזה מימי קֶדֶם קדמתה יבלוה רגליה מרחוק לגור (ישע' כז ז). — לְמִימֵי קֶדֶם: הלא שמעת למרחוק אתה עשיתי למימי6 קֶדֶם ויצרתיה (מ"ב יט כה). — יַרְחֵי קֶדֶם, כְּיַרְחֵי קֶדֶם: מי יתנני כירחי קֶדֶם כימי אלוה ישמרני (איוב כט ב). —  אֱלֹהֵי קֶדֶם: מענה אלהי קֶדֶם ומתחת זרעת עולם (דבר' לג כז). — הַרְרֵי קֶדֶם: ומראש הררי קֶדֶם וממגד גבעות עולם (שם שם יה). —  מַלְכֵי קֶדֶם: איך תאמרו אל פרעה בן חכמים אני בן מלכי קֶדֶם (ישע' יט יא). — שְׁמֵי קֶדֶם: לרכב בשמי שמי קֶדֶם הן יתן בקולו קול עז (תהל' סח לד). — ד) קֶדֶם, ת"ז בסמ', ואולי סמי' מן קָדָם או קָדֹם, ראשון, קדמון: יי' קנני ראשית דרכו קֶדֶם מפעליו מאז (משלי ח כב).— ומ"ר: מעולם נסכתי מראש מִקַּדְמֵי ארץ (משלי ח כב). — ואמר הפיטן: טרם מתח רום וכו' וקדם הכין בם רכב ארתכו, אני הייתי משתעשעת על ברכו (ר"א קליר, יי קנני, קרוב' א שבועות). קדם מפעליו מאז, כקדם קדמונים מאז, קדם עמודי רום הייתי עמוד מאז, קדם פעל יסוד היה יסודי מאז, קדם אבן פנה הייתי אבן פנה מאז, קדם כל נסיכים הייתי נסוכה מאז וכו' קדם כל אלה הוא ואני היינו מאז (שם שם). — ואמר המשורר: לפנים מת אגג על יד שמואל, והמן על ידי בעל סברה, ומקדם עמלק בא ברעה, ואולם אין לביאתו חזרה (ר"ש הנגיד, אלוה עוז, ששון י). ומאז חללו ראשים כרשים, וקדם זבחו אלים כאילים (הוא, הלי תעש, שם, כא). בנה ביקר מרום ציון והרים בני ציון וציון היקרים, וחדש לאהובת הנעורים כמו קדם וכנשר נעורים (הוא, בלבי חוס, שם, עט). ושם זה לעומת זה כאורה וחושך או כקדם ואחור או כפנים ושולים (הוא, תנומה בעין, שם, ק). רעית סהר פתחה לי כד יינו שחוט מימי קדם, העת תמזוג אותו בפאת מערב ישוב ריחו קדם (רמב"ע, התרשיש ב, 36). — °מִקֶּדֶם הַכֹּל, לפני הכל: היית לנו בדר ודר, מעולם, כי אתה מקדם הכל היית (רש"י, תהל' צ א).



1 [המשמ' כתה"פ קודמת לזו של ש"ע, ולא נקרא צד הפנים כך אלא משום שהוא מִקֶּדֶם. ועי' א. פָּנִים, הערות.]

2 [כידוע נולדו שמות הכוונים השונים בעבר' בחלקם מנֻקדת ראותו של אדם המביט אל מזרח השמש, שלפניו מזרח, מאחוריו מערב, מימינו דרום (תימן) ומשמאלו צפון (שמאל).]

3 [אין להפריד קֵדְמָה מן קֶדֶם, כשם שלא נפריד צִדְקִי (ולא צַדקי) מן צֶדֶק, בָנים, עָרים מן בֵן, עִיר, בָּתִּים, מן בַּיִת, חֲלֵב מן חָלָב וכדו', כי כך דרך הלשון העבר' שמלה אחת משמשת במשקלים שונים בצורותיה, כדגמת הרבוי השבור בערב', וכדגמת הפֹּעל, שנקודו שונה בעבר ובעתיד (שָׁמַר–יִשְׁמֹר, נָתַן–יִתֵּן) ועוד, אלא ששמוש המלה מורה שנחשבה כאחידה בהרגשת הלשון.]

4 [אין כאן ענין לכשוף וקסמים, כדעת רבים, כי גם עוננים ענין זנות ונאוף הוא כמו עננה בכתוב (ישע' נז ג): בני עננה זרע מנאף ותזנה. והואיל ומלאו עוננים (כך במקום ועננים) ומנאפים מקדם ומפלשתים, על כן: בילדי נכרים ישפיקו (יתמלאו).]

5 [כבר ראו כי גם ישמעאל (כך) ויענם וישב קדם שמות עמים ושבטים הם, וע' טורטשינר, ס' איוב, עמ' 2).]

6 [במקום המקביל (ישע' לז כו): מימי.]

חיפוש במילון:
ערכים קשורים