ב. קְהִיָּה
°, ש"נ, — כמו יִקְהָה במשמ' אספה: ולו יקהת עמים, אסיפת העמים שהיו"ד עיקר היא ביסוד כמו יפעתך, ופעמים, שנופלת ממנו וכו' ויכול היה לומר קהיית עמים1 (רש"י בראש' מט י).
1 [רש"י לשיטתו, שהיא שיטת מנחם, חושב שאפשר לאמר אף מן יקה, היוד היסוד, קְהִיָּה, וכן הוא אומר מן יקה (לא מן קהה) בנפע': ליקהת אם, לקמט' הנקבצי' ונקהין בפני אמו, לשון יקהת עמים, קבוצת עמים, והיו"ד יסוד כמו יפעת ויעלת חן, ע"כ. ואולי ע"פ נִצָּב מן יצב, ועי' קְהִלָּה, הערה.]