*, ת"ז, — תכונת הדבר שאינו נתן לאכילה1, ungeniessbar; non mangeable; uneatable, עֲנָבִים קֵהוֹת, ענבים שאינם נתנים לאכילה: הלומד מן הקטנים למה הוא דומה, לאוכל ענבים קהות ושותה יין מגתו, והלומד מן הזקנים למה הוא דומה, לאוכל ענבים בשולות ושותה יין ישן (רבי יוסי בר יהודה איש כפר הבבלי, אב' ד כ)2. — ובהשאלה, הֲלָכוֹת קֵהוֹת, שאין לגרס אותן, בדמיון לענבים קהים: אם הלכות קהות תחת לשונך דבש וחלב, הלכות המאוששות3 עאכ"ו (ר' ברכיה, מד"ר שה"ש, נפת). — ומַעֲשֵׂה הלכה קַהֶה: דבר אחר, אבחר דרכם ואשב ראש, בזמן שהיתה ההלכה והמעשה מכוונים לפני הייתי מוציאה, והמעשה שהיה קהה הייתי שואלו ומבהרו (פסיק' רב', אנכי אנכי, קנ.). — ובסהמ"א, יַיִן קֵהֶה, יין חמוץ: בקיוהא דחמרא, ביין קהה אייגרא4 בלעז (רש"י כתוב' עה.).— °וקֵהֶה, במשמ' לא חד, stumpf; émoussé. blunt, ובהשאלה, זָוִית קֵהֶה, מְשֻׁלָּשׁ קֵהֶה זָוִית, נוהג בדבור ובספרות. — ועי'  קָהָה, קל ופע'.