קַוָּאָה
*, ש"נ, — שה"פ מן א. קָוָה, מעשה המקַוה ומחכה: מלעיגין אתם על דבריי כאילו אין בהם ממש ועושין אתם אותן צואה שאינה צואה, קואה שאינה קואה1. צויתי אתכם בצאתכם ממצרים וכו' קויתי אתכם ארבע מאות ושמונים עד שלא נבנה את הבית וכו' שנאמר כי צו לצו צו לצו קו לקו קו לקו וכו' (סדר אליהו רבא ד, הוצ' איש שלום, 19).
1 והעיר מאיר איש שלום: היינו ציווי וקיווי, קואה היא על משקל צואה הוי"ו בניקוד קמץ, ע"כ.