קְטֹב

° 1, ש"ז, —  כמו א. קֹטֶב, נגף וכליון: והתבונן בטרם יבוא יום קטוב ותהיה כעץ רענן רטוב דונש, תשו' על מנחם, עמ' 8. וזאת תורת הקנאות מאת העורכים משאות להציל את נפשותם מקטוב. ר' מאיר הלוי, כתאב אלרסאיל, קז. והוא הכיר ממראה עינינו צפוני רעיונינו ושמע קצת הגיונינו אך במתק האכילה קבל הנזק והקטוב ולא דבר לנו מרע ועד טוב ר"י חריזי, תחכ' ג, 38. צורי ישמרך ממות וקטוב ר"י זבארה, שעשועים ב, דודזון, 28. במידי דאפסקא הלכתא לקולא בעל נפש יחמיר על עצמו ובזה ינצל מקטוב פלא יועץ, סו.. וכדי להרבות מעלתה בשם נכבד קראו אותה חברת אליה הנביא זכור לטוב, בזכותה יציל ה' נפשנו מקטוב הקדמת הספר הנותן אמרי שפר, שריד מעיר, 12. — ואמר הפיטן: צבאות פסו מלפניכם אל תקללום כי חרשים המה בקטוב רסע"ג, אזהרות, קובץ מע"י גאו' ב, 43. הכין גן נעול לכלתי גן נעול רטוב ודבוק נאה הדביקני והעלנו מקטוב ר' יצחק ב"ר ראובן, אזהרות, א' שבועות, קרובץ ארג'יל. יה שפוט צרי בהמה וקטוב סדר רב עמרם ב, ג:, סדר סליחות. דורשיך תשביע עדים בטוב מתאוים סליחה לחלצם מקטוב דלים השוכבים, מקדמה לשופרות, אגרות שד"ל, 511. ואמר המשורר: אהבי נער הנה מה נעים ומה טוב, בל ימותם שמחה וכל מושבותיהם כגן רטב, בהתקשר, חבלם יחד ובל יפחדו מקטב ר"י הלוי, אהבי נער דיואן ב, 59. יפתח לו אוצרו הטוב ויצילהו מכל נזק ומקטוב עזרא הבבלי, תוכח' מוסר ג, טו.. אין לנו טוב כי אם להשמר מקטוב משל הקדמוני א, ו:. בא העני שהוא יצר טוב להציל נפשו מקטוב שם ג, לו:. טרם הרים יולדו וכו' טמונה היתה תורה המצלת מקטוב ר"י נג'ארה, פזמ' נא, הוצ' מ"צ פדידלנדר. מנעי עיניך מבכיה כי לא תראי עוד עת קטוב הוא, יפתי, עולה תמיד קכז. הגיע לה עת דודים ונמלטה מקטוב שם קצג.



1 [ כנראה עפ"י קָטָבִךָ הושע יג ד שגזרוהו מן קְטֹב.
ובספרות הרפואה השתמשו במלה קטוב כשם למחלת רוח: ולפעמים יהיה לחליי המוח כמו השרסם החם והבלבול הנקרא קטוב קאנון ג יג ב יא. אבל אין זו מלה עברית אלא צורת מקור מן הערב' קטב قطب במשמ' זעף, קמט המצח (עי' ב. קָטֵב). ואלה דברי בעל הקאנון: בזעיפה ונקרא בערב' קטוב וזה מין במקור נפלה המלה 'מין' מלנכוניא רוב מה שיקרה זה החולי בחדש שבט וכו' שם ג א ד י.]

חיפוש במילון:
ערכים קשורים