קָטָה

* 1, פ"י, — כמו קָטַע, קָטָה את היד: חבל בה סימה את עינה קטה2 את ידה שיבר את רגלה למי הוא משלם לה או לאביה (ירוש' כתוב' ד א).



1 [מבטא מרֻשל במק' קָטַע, וכן קטא, קטה בארמ' שבתו"מ.]

2 [כך בדפוס ויוניציָה וקרוטושין. בדפו' וילנא: קטע.]

חיפוש במילון:
ערכים קשורים