1 [עי' בהערה הבאה.]

2 [התרגומים והמפרשים הקדומים דרשו או פרשו את המלה שלא כצורתה, השבעים: ἡ ὑπότασις αυτῶν (קימם?); וולג': erectie  eorum; הסור': מן קשיותהון, התרג' הארמ': מלמיקום; רש"י, ברעיון מענין, במשמ' קוּמוֹ: כמו קומתו של אותו הדור כמו הושע יב בית אל ימצאנו ושם ידבר עִמָּנוּ כמו עִמּוֹ, ע"ש (ואולם אין כאן נושא במ"י); ונגדו ראב"ע, כפעל מן קִיַּם: רובי המפרשים אמרו שהוא קימנו בקמץ קטן שהוא צר"י תחת המ"ם והנכון שהוא חסר דגש והוא קיימנו וכמוהו ודיגום ירמ' יו יו, אם לא נכחד הנקי הנזכר למעלה, הוא קיימנו, וכו'. ובשפת יתר עמ 35 מביא ראב"ע את דעת דונש: אם לא נכחד קימנו איוב כב, אמר ר' אדונים קומתם ואינו פעל עבר וראוי היה להדגש כמו דייגים. והחדשים הציעו לקרא קיומם, יקומם, קיומנו, קמינו וכדו'. וטורטשינר בפרושו (עי' שם) קִנָּמוֹ (ז"א משפחתם, כמו קִנִּי, איוב כט יח, וכן באכדית קִנֻּ במשמ' משפחה), בהתאם אל יִתְרָם שבצלע השניה.]

3 [בשרידים מספר הגלוי לרסע"ג, עמ' ריג כתוב: וכירובעל שנסה בגזה שתי פעמים וכשמצא וישת מימי לחי בקימים, ע"כ. ואולי הכונה: בקָמִים, בעת קמו עליו אויבים, על פי שמוש הכתוב בקמים עלי מרעים תהל' צב יב.]