1, ש"ז, מ"ר קֹצִים סמי' קוֹצֵי, — עשב או  שיח בעל עקצים דוקרים בעליו או בענפיו, Dorn (-strauch); épine; thorn:  וְקוֹץ ודרדר תצמיח לך ואכלת את עשב השדה (בראש' ג יח). כי תצא אש ומצאה קֹצִים ונאכל גדיש או הקמה או השדה (שמות כב ה). בתת יי' את זבח ואת צלמנע ביד ודשתי את בשרכם את קוֹצֵי המדבר ואת הברקנים (שפט' ח ז). ובליעל כְּקוֹץ2 מנד כלהם כי לא ביד יקחו (ש"ב כג ו). על אדמת עמי קוֹץ שמיר תעלה (ישע' לב יג). והיו עמים משרפות שיד קוֹצִים כסוחים3 באש יצתו (שם לב יג). נירו לכם ניר ואל תזרעו אל קֹצִים (ירמ' ד ג). זרעו  חטים וְקֹצִים קצרו (שם יב יג). ולא יהיה עוד לבית ישראל סלון ממאיר וְקוֹץ מכאב מכל סביבתם השאטים אותם (יחזק' כה כד). — ובתו"מ, גם במשמ' עֹקֶץ: איזהו לקט, הנושר בשעת הקצירה וכו' הכהו קוץ ונפל מידו לארץ, הרי הוא של בעל הבית (פאה ד י). המקיים  קוצים בכרם, רבי אליעזר אומר קדש (כלא' ה ח). נוטל אדם (בשבת) מחט של יד ליטול בו את הקוץ (שבת יז ב). המצניע את הקוץ ואת הזכוכית והגודר את גדרו בקוצים וכו' והוזקו בהן אחרים, חייב בנזקן (ב"ק ג ב). כף לוקטי קוצים טהורה (כלים כו ג). קישוריה דרב באוהלין עד שיקשור את כל הקוצין   (ר' חזקיה, ירוש' שבת ד א. מגדל של בהמה וכו' בשעה שבורח מן הקרב מניחו על רגליו ורץ על קוצין ועל הברקנים (ר' יוחנן, שבת כט.). בערבייא מקיימין קוצי שדות לגמליהם (ר' חנינא, שם קמד:).  מיד נקבום (את הכותים שהלכו לקטרג על היהודים) ותלאום בזנבי סוסיהם והיו מגררין אותן על הקוצים ועל הברקנים (יומא סט..  עשאה (את הסכה) מן הקוצין ומן הנימין ומן  הגרדין פסולה (רב יהודה בשם רב, סוכה ט.) . כל זמן שאבוקה בידי בני אדם רואין אותו ומצילין אותו מן הפחתין ומן הקוצין ומן הברקנין (ר' יוסי, מגי' כד:). לאדם שהיה מהלך באישון לילה ואפלה ומתירא מן הקוצין ומן הפחתים וכו' (רבי מנחם ברבי יוסי, סוטה כא.). ישב לו קוץ בוושט אין חוששין שמא הבריא (עולא, חול' מג:). ישב לו קוץ בכריסו לא יטלנו (נדה יג:). המשמש מטתו מיושב אוחזתו דלריא, מאי תקנתיה, ירק של קוצים (כלה רבתי א). היו לפניו ב' שבילין, אחד שפוי ואחד מלא קוצין וצרורות (רבי יוחנן, מד"ר ויקר' ד). למלך שנטע כרם בתוך שדהו והיו בתוכו ארזים גדולים וקוצים, הלך המלך וקצץ את הארזים והניח את הקוצים, אמרו לו עבדיו ובני ביתו, אדוננו המלך, הקוצים שאוחזים בבגדינו וקורעין אותן הנחת וקצצת את הארזים, אמר להם אלו קצצתי את הקוצים והנחתי את הארזים במה הייתי גודר את כרמי וכו' (ר' לוי, תנחו'  ראה ט). דרך בני אדם גודרים כרמיהם או שדותיהם בקוצין ובדרדרים בסירים ובחוחים (פסיק' רב', כי תשא, לה:) — *ובהשאלה: אליה וקוץ בה (רבי אחא בר חנינא, ר"ה יז.).— ובתמונה לאנשים ולדברים פחותים: ויעש כהנים מקצות העם, א"ר לא מן הקוצים שבעם ומפסולת שבעם (ירוש' ע"ז א א). אפילו דברים שאתה רואה אותן קוצין בתורה, תלתלי תלתלים הן, יכולין להחריב את העולם כולו ולעשות אותו תל (ר' זעירא, מד"ר ויקר' יט)— *ולרשעים: שלח ליה רבי יהושע בן קרחה (לרבי אלעזר ברבי שמעון), חומץ בן יין, עד מתי אתה מוסר עמו של אלהינו להריגה, שלח ליה, קוצים אני מכלה מן הכרם, שלה ליה, יבא בל הכרם ויכלה את קוציו4 (ב"מ פג:) לפי שהיה אבינו אברהם מתפחד ואומר, תאמר אותן אוכלסין שהרגתי שהיה בהם צדיק אחד וכו' אמר הקב"ה לאברם, אותן אוכלוסין שהרגת קוצים כסוחים היו, הדא הוא דכתיב והיו עמים משרפות סיד קוצים כסוחים (ר' לוי, מד"ר בראש' מד). הקוצין הללו לא מתנכשין ולא נזרעים מאיליהן הן יוצאים ומתמרים ועולים, החטים הללו כמה צער וכמה יגיע עד שלא יעלו (ר' חנינא בן פזי, שם שם מה). לעתיד לבא אשן של ישראל אוכלת כל הרשעים שנמשלו כקוצים ודרדרים (פדר"א מ). — *וכנוי לעבודה זרה: כל מקומות שנקראו לשבח עבודה זרה מכנין אותן לגנאי וכו' עין כל5 קורין אותה עין קוץ (תוספת' ט"ז ו ד). ולמה נקרא שמו נבל, ר' יהודה בשם ר' שמואל אמר, על שם שמילא את כל העולם נבלות, העמיד בתי קוצים6, בתי קיקלין7, בתי טרטיאות ובתי קרקיסאות (בתי עבודה זרה8) (מדרש תהלים יד ג) — *ובהשאלה קוצים אתם משימים לי בין עיני9 (רבי, קידוש' עא.) אמר להם (רבי), בניי, קוצים אתם מטילין לי בעיניי, א"ר רבי חייא, רבי, אל ירע בעיניך וכו'  (סנה' לח.). ויקוצו  מפני בני ישראל, מלמד שהיו דומין ישראל בעיניהן כקוצים (מד"ר שמות א). ויקץ מואב, שהיו רואין את עצמן כקוצין בפניהם (שם במד' כ). — ומ"ר  *קוֹצוֹת10: המצניע קוצותיו וזכוכיותיו לתוך כותל של חבירו ובא בעל כותל וסתר כותלו ונפל לרה"ר והזיקו חייב המצניע (ת"ר, ב"ק ל.). חסידים הראשונים היו מצניעים קוצותיהם וזכוכיותיהם בתוך שדותיהן וכו' (ת"ר, שם שם). — *קוֹצָהּ של אות, קְצֵה האות חלק קטן שלה, ובפרט קוֹצָהּ של יוד, חלק קטן של אות קטנה11: בשעה שעלה משה למרום מצאו להקב"ה שיושב וקושר כתרים לאותיות, אמר לפניו, רבש"ע, מי מעכב על ידך, א"ל, אדם אחד יש וכו' ועקיבא בן יוסף שמו שעתיד לדרוש על כל קוץ וקוץ. תילין תילין של הלכות וכו' (רב יהודה בשם רב, מנח' כט:).קוצותיו תלתלים, זה הסירגול, שחורות כעורב, אלו קוצי האותיות (מד"ר ויקר' יט). מהו קוצותיו תלתלים, על כל קוץ וקוץ תילי תילים של הלכות, כיצד, כתוב בה ולא תחללו את שם קדשי, אם אתה עושה חי"ת ה"א אתה מחריב את העולם וכו' ה' אחד. אם אתה עושה דל"ת רי"ש אתה מחריב את העולם וכו' כחשו בה', אם אתה עושה בית כ"ף החריב את העולם (תנחו' בראש' א). שתי פרשיות שבמזוזה מעכבות זו את זו ואפילו כתב אחד מעכבן, פשיטא, אמר רב יהודה אמר רב, לא נצרכה אלא לקוצה של יוד12 (מנח' כט.). ארבע פרשיות שבתפילין מעכבות זו את זו וכו' פשיטא, אמר רב יהודה אמר רב, לא נצרכה אלא לקוצו של יו"ד (שם לד.). — °ומ"ר °קְוָצִים: קווצותיו, אלו קווצים שבתורה, שאם אתה מחליף דלית בריש אתה מחריב את העולם (מדרש שה"ש, גרינהוט, לט:).  — *ועשה דבר קוצים קוצים, קצץ אותו לחתיכות חתיכות: אין מפסיקין בקללות, א"ר חייה בר גמדא אל תקוץ בתוכחתו, אל תעשה קוצים קוצים (ירוש' מגי' ג ז). — ובסהמ"א: שקילא טיבותיך שדי אחיזרי, כלומר שיחתה דבריך הטובים במקום קוצים (ר"ח, ביצה כט:). נטולה כונתך ומוטלת על הקוצים (רש"י, שבת סג:). שמא כשעברתם אצל הקוצים והסירים נכנס אחד מן הקוצים בכנף מעילך (הוא, סנה' מט.). וילך דניאל מאת פני המלך ויעש כלי ברזל כמסרקי הפשתי' וידבק גביהם גב על גב פנימה וקוציהם פונים חוצה (יוסיפון, גינצבורג, לג). וימס החלב והדשן מעל לקוצי הברזל ויבאו ראשי החרוצים המחודדים במעי התנין וינקבום (שם שם). כקרנים לשור והמלתעות לחזיר והקוצים לקפוד (ר"י אלבו, עקרים ג א, קכא:). יוצא' נשמתו מגופו כגרירת קוצים מן הצמר (ראשית חכמה, שער היראה,  פרק יב, כה:). כי ההתחברות הנ"ל היתה סבה להיות היהודים לקוצים בעיניהם ולצנינים בצדיהם (תקנות קנדיאה, הרטום-קאסוטו, 73) — °קוֹץ הַלָּבָן: קוץ הלבן והוא הבאדוארד (קאנון ג ב ג).— °קוֹץ המצרי: ופרי  הקוץ המצרי (שם ג ט ח). — °קוץ נִבְאָש: ועשב נקרא קוץ נבאש, ונקרא בלטין קורו (שם ד ו ג יב) — ואמר המשורר: ונום נפוג ולב רגז ונמוג כאלו מלאו ערשו בקוצים (ר"ש הנגיד, חדשים, בן תהלים לב, ששון, כד). האכיל פרי תמם זכים וכל שטים הכה בשוט לשון ובקוץ נאם הודע (רמב"ע, תרשיש א, 9).

אָּטָד.

בַּרְקָן.

ַדּרְדַּר.

א. חֵדֶק, — א. חוֹחַ.— חָרוּל — °חֲרוּלָה.

*כּוּב.

נַהֲלֹל. — נַעֲצוּץ.

סִיר. — א. סִירָה, — סִלּוֹן, — סַלּוֹן, — סְנֶה, — סָרָב, סִרְפָּד.

*עִצְבוֹנִית, — עַקְרָב.
ג. צלצל, — א. צֵן, — ד. צִנָּה, — א. צָנִין.

קִימוֹשׁ, — קִמּוֹשׁ, — קִמְשׁוֹן.

שַׁיִת, — שָׁמִיר.

שֵׂךְ, — שֻׂכָּה.