1, ת"ז, נק' קִיצוֹנָה, קִיצֹנָה, — שנמצא בקֵץ, אחרון, äusserster; extrème; extreme: ועשית ללאת תכלת על שפת היריעה האחת מקצה בחברת וכן תעשה בשפת היריעה הַקִּיצוֹנָה במחברת השנית (שמות כו ד). ועשית חמשים ללאת על שפת היריעה האחת הַקִּיצֹנָה בחברת (שם שם י). — ואמר המשורר: נשמת ורוח צאן שבי לצון מועדת ושקדת קיצון פתחיך כפנימי כחיצון (ר"י בן אביתור, נשמת ישראל, שעה"ש 10).