ב. קִיצוֹן

* 1, קיצאון, ש"ז, — צמח קוצי: הקיצונאים2 הללו אינן לא ניכושים ולא נזרעין, מאיליהן הן מתמרין ועולין (ר' חנינה בן פזי, מד"ר בראש' מה, הוצ' תיאודור).



1 [מן קוֹץ, על משקל תִּיכוֹן מן תּוֹךְ וכדומה].

2 [ואלה דברי תיאודור בהערה (שם, ע' 450): הקיצאונים. כ"ה בכי"ל בגוף הספר, ובגליון שם נסמן ס"א הקוצים, והגי' והקיצאונים מקויימת גם עפ"י כי"ח וכי"ג וכו', ובערוך ע' קץ ד' הגי' א"ר חנינא הקיצונין (כ"ה בשדפ"ע , ובערוך הש' הודפס הקוצין עפ"י עיקרי התלמוד) וכו' ובמדרש הגדול גורס ומפרש א"ר חנינא הקיצונין וכו'].

חיפוש במילון: