*, ש"ז, — שה"פ מן קִלֵּחַ, זריבת הנוזל המְקַלֵּחַ: המערה מכלי אל כלי ונגע טבול יום בקילוח אם יש בו יעלה באחד ומאה (טבו"י ב ז). צינור בחצר אין לו חזקה, מקום קילוחו יש לו חזקה (תוספת' ב"ב ב יג). המערה מכלי לכלי קילוח מכנגד שפתיו של חבית ולמטה הרי זה אסור (שם ע"ז ח א). מהו להערות עם הקילוח (ירוש' מעשר' א ו). מהו לערות מן הקלוח שם שבת ג ג. הקילוח כבור (רב הונא בשם רב, שם ע"ז ד ח). נתנסך הבור נתנסך הקילוח, נתנסך הקילוח לא נתנסך הבור (שם שם). פרט לדם קילוח1 שאינו מכשיר את הזרעים (תנא דבי ר' ישמעל. חול' לו.). — ובסהמ"א: סילון החוזר, קילוח השתנת מי רגלים (ר"ח, ברכ' סב:, נספח' לאוצר הגאונים ברכ', 71). עינים וכו' לשון מעיינות וקילוח היקבים (רש"י, בראש' מט יב). שנכרת הגיד ושוב אינו יורה קילוח זרע אלא שופך ושותת ואינו מוליד (הוא, דבר' כג ב). שהקילוח (של מי רגלים) ארוך וניתז למרחוק (הוא, שבת סב:, ד"ה אבל לבראי). ויקלוט קילוח הנופל מן האויר (הוא, שם קיז:, ד"ה ויקלוט). (ואילו הן סימניו של סריס וכו' כל המטיל מים ואינו עושה) כיפה, קילוח ארוך למרחוק (הוא, יבמ' פ:, ד"ה כיפה). לקילוח של נהר והילוכו השתחוה והרי כל הנהר נעבד (הוא, ע"ז מז., ד"ה א"ר לדברונא). דם קילוח לא הוי דם הנפש (הוא, חול' לו., ד"ה פרט לדם). מים מפכים, מקלחין קילוח דק כמפי הפך (ר"א מבלגנצי, יחזק' מז ב). בורחים אל המעינות ושותים עד בלי די וישובו כנגד הצדים וישליכו קלוחי מים על פניהם עד שינצלו מהם (ר"י אנטולי, מלמד התלמידים, נו., בא). ואם נתן צינור בפי המזחילה לקבל מימי המזחילה להרחיב קילוח המים מהכותל וכו' (טוחו"מ קנג יג). וצריך להשהות אחר שיפסוק הקילוח כדי שיטיפו ממנה ג' טיפין (שם רלא). אין דרך דבר לח הניתך עצמותי ליחלק לטיפין ולבלתי התערב ואדרבא ישפך ויעשה קילוח אחד (אלשיך, איוב לו כז). (האשה לא תגלה לפניה בשעת מים קטנים) מפני שהקילוח נוטה בה לאחוריה ולא לפניה (לבוש, או"ח ג ד). ועיקר צערו במקום אשר מקלח הים ונופל עליו קילוח המים ומפילו ומגלגלו שם (נפתלי ב"ר יעקב אלחנן, עמק המלך, שער רישא דזעיר אנפין, פ' מה, קנג.). — ואמר הפיטן: נסתכלו וקוטפי מלוח באין קומץ וקלוח (ר"י טוב עלם, ירדת להציל, קרוב' שבת הגדול). — °וקִלּוּחַ האש: ותניא במה דברים אמורים באש הקודחת וכו' ובשלנו גרסינ' הקולחת, פירוש שקילוח מתמר ועולה למעלה (סמ"ג, מ"ע סט). — °ובמשמ' חֹקֶן של נוזלים לרפואה2: ורפואת זה בשמנ' חמים מורכבים ותחבושת מתיכות והקלוחים וכל שכן קלוח השמנים וכו' (ר"מ אלדבי, שבילי אמונה ד ב, הכליות). ויקולח (החולה) בקלוח עשוי ממלוי קל ושמן וכו' (שם שם, מקוה השתן). עוד ישתה אחד מהרפואות אשר ישלשלו מרה כרכומית, ויקח קלוחים רבין ויזון במזונות החום והחוד (שם שם ג, הרגלים). וכאשר עשינו רפואות משלשלות והרקנו החולה בקלוחים ובכניסת המרחץ אזי נשוב אל טיחות ומשיחות חוץ (שם שם). — °שם מחלה, קִלּוּחַ מֵעַיִם: א"א (אמר אבוקרט) כשתתחדש הקבצה החמוצה בחולי הנקרא קילוח המעים וכו' א"ג (אמר גאלינוס) החולי אשר יקראוהו קלוח המעים יקראוהו הירכים(?) חלקות המיעים והוא יציאת מה שיאכלו וישתו במהירות ועניינו והענין אשר היה עליו בזמן הבליעה (יעקב בן יוסף זבארה, תרג' פרקי אבוקרט, 44, כ"י ביהמ"ד שכטר).