קֻלָּה
*, קולה1, ש"נ, — מעשה פשע קל: והלא קולותיו של אחאב הם כחומרותיו של ירבעם, ולמה נמנה ירבעם תחילה, שהוא התחיל בקלקלה תחילה (ירוש' סנה' י ב). — °ובמשמ' נטית הדין להקל: דהמפלת ואין ידוע מה הפילה תשב לזכר ולנקבה וכו', דאם לא כן ניתב נמי לה קולת זכר בסוף לידה, ואין סברה לומר דיהבינ' לה קולת זכר וקולת נקבה (התרומה, הלכ' נדה, סוף לח).
1 [ע"פ הארמ' קֻלָּא, קילא, שהוא קֹל בעבר'.]