1 [השבעים תרגמו ϰολοβύϰεϱϰον קטוע דזנב (ועי' לקמן) וכן וולג' (שרוע וקלוט) aure et ciula amputiti אך אונקלוס תרגם: יתיר וחסיר, ות"י: יתיר כוליא או דחסיר כוליא, ובספרא אמור פרק ז מפרש; קלוט, פרסת רגלו דומה לשל חמור ע"כ וכן בבריתה בבבלי (בכורות מ.): תנא השרוע והקלוט שרוע שנשתרבבב לו יריכו , קלוט שרגליו קלוטות (ז"א מחֻברות, עי' ב .קָלוּט) כשל חמור וכשל סוס, ע"כ, והשוה את לשון המשנה ׁשם ו זׂ ושרגלין קלוטות כשל חמור, ע"כ. ולפי זה רש"י לפסוק: שפרסותיו קלוטות, ואלה דברי ריב"ג: (שרוע) וקלוט הם אשר נקווצו עצביו ונקווצה רגלו והוא עוד אשר תהיה רגלו עגולה מתקבצת מהארוך כרגל הסוס או החמור, ע"כ. וראב"ע, המבאר שרוע מגזרת מהשתרע, אומר בקצור: וקלוט הפכו והוא מגזרת עיר מקלט. ומן החדשים יש שמשוים בערב' קֻלאט قلاط במשמ' ננס, גמד, וכך נראה. ואמנם קשה לגזר את המלה משרש קלט בעב' ואף בערב', ואפשר שיש כאן מלה זרה שחדרה לעברי' בימי הקדם. והשוה גם ביונ' מלים כגון ϰολούω במשמ' קצץ, קטע, ϰόλουσις, קִצּוּּץ, קִטּוּעַ, ואין ספק כי לפחות השפיע דמיון מלים כגון ϰολουϱίς, קטועת זנב, על תרג' השבע' והוולג' למלה קָלוּט.]