ב. קָלַח
° 1, פעל מסֻפק, קל לא נמצא.
— הִפע', *הִקְלִיחַ — הִקְלִיחַ את הפרי1: שלא יהי' העץ חונט את פירותיו ובשעה שהוא מפריח יהי' מקליח2 את פרותיו (ספרא ויס, בחקותי פרק ה).
1 [עי' בהערה שאחר זו.]
2 [ גי' הילקוט יהא מלקה וכ"ה גי' הראב"ד (הערת ויס), ואולי צ"ל: מקפח.]