* 1, ש"ז, מ"ר קְלָחִים, — קנה הירק הצומח, Strunk, Stiel; trognon; stalk, stem: אם שייר קלח אחד סומך לו משום פאה (ר' יהודה, פאה א ג). המנמר את שדהו ושייר קלחים לחים, ר' עקיבא אומר נותן פאה מכל אחד ואחד (שם ג ב). המוכר קלחי2 אילן בתוך שדהו נותן פאה מכל אחד ואחד (שם שם ה). אי זו היא קמה שהיא מצלה את העמר, כל שאינה שכחה אפילו קלח אחד (שם ו ח). זבל וחול הדק כדי לזבל קלח של כרוב (רבי עקיבא, שבת ח ה). ואלו ירקות שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח וכו' ויוצאין בקלח שלהן (פסח' ב ו). מצות אזוב שלשה קלחים ובהם שלשה גבעולין וכו' אזוב שיש בו שלשה קלחים מפסגו ואוגדו (פרה יא ט). האשה שהיתה כובשת ירק בקדרה וכו' ראתה משקין על ידיה, ספק מן הקדרה נתזו, ספק שהקלח3 נגע בידיה, הירק פסול והקדרה טהורה (טהר' ב א). הנוער אגדה של ירק וירדו מצד העליון לתחתון ב"ש אומרים בכי יתן וכו' אמרו ב"ה לב"ש והלא הנוער את הקלח חוששים אנו שמא יצאו מן העלה לעלה, אמרו להן ב"ש, שהקלח אחד, ואגדה קלחים הרבה (מכשיר' א ד). אוכל שנפרס ומעורה מקצת, ר"מ אומר, אם אוחז בגדול והקטן עולה עמו הרי הוא כמוהו (לענין טומאה) וכו' ושאר כל האוכלים, את שדרכו לאחז בעלה אוחזין אותו בעלה, ובקלח , אוחזין אותו בקלח (טבו"י ג ט). ביקורי תבשיל וקלח של כרוב כל דבר שיש בו לחה אסור (תוספת' תרומ' ז יו). ירק שבישלו וכו' בדבר שאינו נבלל נוטל מן הקלח ומן החתיכה ומן הביצה (שם דמאי ה יג). עבודת ירק בירק אחר וכו' אפילו אין שם אלא קלח אחד נותן לו עבדתו ששה טפחים, היו קלחין נוטין לארבע רוחותיה מותר וכו' (שם כלא' ב ז). קלחים של בית השלחין שיבשו אסורין בהן (ר' שמעון, שם שביע' ה יד). ירק שלתרומה וביצה טרופה נתונה על גביו ונגע טבול יום בביצה וכו' אינו חבור אלא הקלח שכנגד ידו (ר' יהודה, שם טבו"י ב ט). ועוד מעשה בשיחים בקלח4 של חרדל שהיו בו שלשת כורים וכו' (ספרי' דבר' שיז). מעשה בקלח  של כרוב שהיה בתוך שלנו והייתי עולה ויורד בו כעולה ויורד בסולם (ר' שמעון בן חלפתא, שם שם). תיפתר כשהיה שם קלח אחד ובו חמש שבולים (ר' פינחס, ירוש' פאה ג ח) . בתרומת מעשר אין העלין תלושין על העלין ולא הקלחים תלושין על הקלחין (שם תרומ' יא ד). המקיים מלאה של אכרוע לזרע בטלה דעתו, קלחים יחידין לא בטלה דעתו (שם מעשר' א א). המנכש בשלשה עשר ונתלש הקלח בידו הרי זה שותלו במקום הטינא וכו' (שם חלה א א). מאן דאמר כמושין בקלח, מאן דמר אבל לא כמושין בעלין (ר' חסדא, שם פסחים ב ה). אם היה מחובר לקרקע ותלש וכו' לא קנה אלא אותו קלח שתלש (שמואל, שם קדוש' א ה). שמין קלח בס' קלחים5 (ר' יוסי בי ר' חנינה, שם ב"ק ו ב). קלח של כרוב שהוקשה מרחיבין לו בתי רובע (הוא, פסח' לט:). אין לך קלח בכל ארץ ישראל לבשל פירותיה יותר מבעל שלישה (סנה' יב.). ומעשה בר"ע שעשה סעודה לתלמידיו, הביאו לפניהם שני תבשילין וכו' הפקח שבהן אחז את הקלח בידו אחת ותלשו בידו אחת (ד"א ז). — ובסהמ"א: פשוטו של מקרא בעשבים העומדים בקלחם הראויים ללקות בברד (רש"י, שמות ט לב). קלח אחד קרוי עשב וכל מין ומין לעצמו קרוי עשב (הוא, דבר' לב ב). אפילו חלקו (ישראל ועכו"ם) שדה בקמתה וכו' הרי טבל וחולין מעורבין בכל קלח וקלח (רמב"ם תרומות א כ).6