קָלִיט
* 1, ש"ז, — דבר הנקלט, קְלִיטוֹ של ים: ביקש ר' להתיר קליטו שלים ולא הניחו ר' ישמעל בי ר' יוסי (ירוש' ב"מ ה ח).
1 [במד"ר בראש' ה' כתוב: ישאו נהרות דכים וכו'. ר' אליעזר אומר קלטן (נ"א קלטם) הים האיך דאת אמר הבאת עד נבכי ים (איוב לח יו) עד קליטין (נ"א קלוטין) דימא, ע"כ. וטעה המבאר כלשון שני סלע וכדו' (עי' לוי). אלא קִלְטָן וגם קָלִיט שמות עצם הם במשמ' מה שקלט, הים, אוצרות הים. ואין דברי הירוש' המובאים בהמשך (מאי קליטו של ים וכו') פרוש לענין אלא לענין העסק בקליטו של ים.]