1, קָלִיא, תוש"ז2, — קָלוּי באש, ובפרט גרגירי תבואה קלויים על האש: ולחם וְקָלִי וכרמל לא תאכלו עד עצם היום הזה (ויקר' כג יד). קח נא לאחיך איפת הַקָּלִיא הזה ועשרה לחם הזה (ש"א יז יז). ותמהר אביגיל ותקח מאתים לחם ושנים נבלי יין וחמש מאות צאן עשוות וחמש סאים קָלִי ומאה צמוקים ומאתים דבלים (שם כה יח). משכב וספות וכלי יוצר וחטים ושערים וקמח וְקָלִי ופול ועדשים וְקָלִי (ש"ב יז כח). ותשב מצד הקצרים ויצבט לה קָלִי ותאכל ותשבע ותתר (רות ב יד). — ובתו"מ3: היו מהבהבין אותו (את העֹמר) באור כדי לקיים בו מצות קלי4 (ר' מאיר, מנח' י ד). משקרב העומר יוצאין ומוצאין שוק ירֻשלים שהוא מלא קמח וקלי5 שלא ברצון חכמים (הוא, שם שם ה). קלי שירד לתוכה דלף אין בו משום חמץ (ר' יוסי בר' יהודה, תוספת' פסח' ב ד). מהו שיהו חייבין על קלי שלו משום חדש (ירוש' חלה א א). קמח קלי שעשאו בצק חייב בחלה (שם שם ז). אין גובלין את  הקלי6 (שבת קנה:). התינח מקלי ואילך, מעיקרא עד קלי מא"ל (פסח' יח.). — ומ"ר *קְלִיּוֹת, קְלָיוֹת7: ואם טמאין היו אותן החולין יאכלו נקודים או קליות או ילושו במי פירות וכו', (תרומ' ה ח). אף חלוק קליות ראייה (שנשאה בתולה) (ר' יוחנן בן ברוקה, כתוב' ב א). בתולה מן הנישואין אין לה חילוק קליות (ירוש' שם שם). לא יחלק החנוני קליות ואגוזים לתינוקות מפני שהוא מרגילן לבא אצלו (ר' יהודה, ב"מ ד יב). וכמה ישהה האוכלן (כשני חצאי זיתים של חלב ודם), כאלו אכלן קליות (כרית' ג ג). מחלקין להן לתינוקות קליות ואגוזין בערב פסח (ר' יהודה, פסח' קט.). — אבוב של קליות, עי' קַלָּא.