קְלִישׁוּת

°, ש"נ, — מעשה המקליש ומחליש נדר: דכשהפר בעל לא אשתקל פלגא דנדרא אלא כוליה נדרא הוא דאקליש וקלישותא לאו מעשה גמור הוא ומש"ה לא חייל כלל עד דמצרף ליה קלישות דאידך (ר"ן, נדר' עא:, ד"ה ומיגז). — ובמשמ' תכונת הדבר הקלוש: לפי שלא יכול להתקיים הסכך בתוך עשרים דמחמת קלישותו יבא הרוח ויפזר או יפול תוס', סוכה ד., ד"ה והוצין, שם שם ט:, ד"ה הא.

חיפוש במילון: