ב. קְלִיעָה

°, ש"נ, —  שה"פ מן א.קָלַע, פעֻלת הקולע באבן וכדו': ולהקים את הסוללה ולהרבות השלכת אבני' ולגבר קליעת קלעים ולדרוך קשתות יוסיפון פרק כז. וזה היסוד אנו למדין ממאמר הנביאה באמרה ואת נפש אויביך יקלענו בתוך כף הקלע, והענין הזה הוא סוד הקליעה דוד בן יו"ט, יסודות המשכיל ח, דברי-חכמים, נח.

חיפוש במילון:
ערכים קשורים