ש"ז, קָלַע, כנ' קַלְעוֹ, מ"ר קְלָעִים,— כלי הקַלָּע, הקולע אבנים, Schlender; fronde; sling: ויבחר לו חמשה חלקי אבנים מן הנחל וישם אתם בכלי הרעים אשר לו ובילקוט וְקַלְעוֹ בידו (ש"א יז מ). ויחזק דוד מן הפלשתי בַּקֵֶּלַע ובאבן ויך את הפלשתי וימתהו (שם שם נ). — כף הַקֶּלַע, בית קיבול האבן שבקלע, והיתה נפש אדני צרורה בצרור החיים את יי' אלהיך ואת נפש איביך יקלענה בתך כף הַקָּלַע(שם כה כט). — ואבני קֶלַע, אבנים הנקלעות בקלע: יי' צבאות יגן עליהם ואכלו וכבשו אבני קֶלַע ושתו המו כמו יין ומלאו כמזרק בזוית מזבח (זכר' ט יה). לא יבריחנו בן קשת לקש נהפכו לו אבני קָלַע (איוב מא כ). ויבן להם עזיהו לכל הצבא מגנים ורמחים וכובעים ושרינות וקשתות ולאבני קְלָעִים (דה"ב כו יד). — ואמר בן סירא: בהניפו ידו על קלע וישבר תפארת גלית (ב"ס גני' מז ד). — ובתו"מ: הקלע שבית קבול שלה ארוג טמאה, ושל עור ר' דוסא בן הרכינס מטהר וחכמים מטמאין, נפסק בית אצבע שלה טהורה, בית הפקיע שלה טמאה (עדי' ג ה). כל כלי, לרבות הקלע והקמיע והתפילה (ספרא ויס, שמיני פרק ח). — *ובדברי לחש: חרב שלופה וקלע נטושה (שבת סז.). — ובסהמ"א: להדליק את להב המלחמה ולהשמיע תרועה ולהשיב את האיל ולהקים את הסוללה ולהרבות ולגבר קלעים ולדרוך קשתות וכו' (יוסיפון, גינצבורג, קסח). — ואמר הפיטן: חישבו (בני דור הפלגה) להתיצב פן ינופצו ובקילוע קלע נופצו (ינאי, אחדים בשיח, קרוב' בראש', זולאי, יג). והקלעים איש קלעו בידו לקלע באבנים (משה בר קלונימוס, אומץ גבורותיך, סלוק אחרון פסח). ואבני הקלע וכלי הבלע בצאתי מירושלים (אש תוקד, קינ' ת"ב). ואמר המשורר: עתה נפשו בכף הקלע הקולע (סלמון בן ירוחם, מלחמות השם, דודזון, 106). ואל תשאל לבד מאל וטרפך יבואך ולו תוך כף קלעים (רמב"ע, תרשיש ט, 82). דעו כי לבי בכל קלע יקלע ושכלי בכל תושיה יתגלע (ר"י חריזי תחכ' נ, 389). נפש חכמה היא בצל שדי אך הסכלה היא בכף קלע (הוא?, הענק רלא). °קְלָעִים במשמ' אבני הקלע או חצים ובהשאלה פגעי הזמן, ואמר המשורר: קרב ימים בלי תכלית, וצירי תלאות רחפו עליו קלעים (הוא, תחכ' לג, 281).