ש"ז, מ"ר קַלָּעִים, — קולע אבנים: והערים יהרסו וכל חלקה טובה ישליכו איש אבנו ומלאוה וכל מעין מים יסתמו וכל עץ טוב יפילו עד השאיר אבניה בקיר חרשת ויסבו הַקַלָּעִים ויכוה (מ"ב ג כה). — ואמר הפיטן: ויקחו איש רמח בידו וכו' והקלעים איש קלעו בידו לקלע באבנים (משה בר קלונימוס, אומץ גבורותיך מי ימלל, סלוק אחרון פסח).