קלף – מילון העברית הישנה והחדשה / אליעזר בן־יהודה

קלף

* 1, ממנו *קִלּוּף, *קִלּוּפָה, *קְלִיפָה,*קָלַף, *קְלָף, *קְלִפָּה, °קְלָפִי, °קְלִפִּי.

1 [מן הארמ', וכן בערב' קַלַפַ قلف ובאשו' קַלָפֻ במשמ' הסיר את הקליפה, קִלְפֻ, קֻלְפֻ, עור, קרום, קֻלִפְתֻ (קליפת הדג), קֻלְפָנֻ (Lewy-Eisser, Urk. v. Kültepe, עמ' 170).]

ערכים קשורים