*, קָלַף, פ"י, — קָלַף דבר, חשף, הסיר את קלפתו, נטל את קרומו, Abschälen; peler; to peel (off) : נגע בחרסו של תנור יקלוף את מקומו (פסח' ז ב). סכו בשמן תרומה וכו' אם חי הוא ידיחנו ואם צלי הוא יקלוף את החיצון שם שם ג. אבר שיצא מקצתו חותך עד שמגיע לעצם וקולף עד שמגיע לפרק וחותך (שם ז יב). גת של אבן שזפתה נכרי מנגבה והיא  טהורה, ושל עץ רבי אומר ינגב וחכ"א יקלוף את הזפת, ושל חרס אף על פי שקלף את הזפת הרי זו אסורה (ע"ז ה יא). עשרה בתים הן, הכהה בראשון וההולך לו קולפו והוא טהור, הכהה בשני וההולך לו קולפו והוא טעון צפרים וכו' (נגע' יג א). הכותב כתובת קעקע בבשרו של חבירו שניהם חייבין וכו' קלפו באוזמל פטור (תוספת' מכות ד טו). המיפיס מורסא בשבת אם לקולפה או לעשות לה פה כדרך שהרופאים עושין חייב  (שם עד' א ח). בצים וכו' מצא בהן דם קולף מקום הדם (ירוש' תרומ' י ח). הדא דא אמר בקולף פני העור (שם שבת ח ג). השוחט בסכין של עובדי כוכבים, רב אמר קולף (בית השחיטה) (חול' ח:). — וקָלַף את העפר שבקבר: כמה הוא תפוסת קבר, קולף שלש אצבעות עד מקום שהמוהל יורד (שם נזיר ט ג). —  וקָלַף את המרתף, הסיר שורת חביות שבמרתף וגלה את מקומן: כמה אמרו שתי שורות במרתף וכו' רב הונה בשם רב קולפו כמין גם, תני בר קפרא קולפו כמין שני גמין וכו' היה עשוי מדריגות קולפו גמים גמים (שם פסח' א א) — בינ' פָעוּ' קָלוּף: העשירים מביאין בכוריהם בקלתות של כסף ושל זהב והעניים מביאין אותם בסלי נצרים של ערבה קלופה (בכורים ג ח). השעורה והכוסמת בזמן שאינן קלופין וכו' טהורים באב הטומאה וכו' השעורה והכוסמת בזמן שהן קלופין והחטה בין שהיא קלופה בין שאינה  קלופה וכו' טמאים בטבול יום (עבוד"י א ט). ביצים קלופות בשאינן קלופות או שאינן קלופות בקלופות וכו' צריכין שיעור אחד (ירוש' תרומ' י ח). באורז קלוף שנו (שהמפקידן אצל חבירו הרי זה יוציא לו חסרונות) (רבב"ח בשם ר' יוחנן, ב"מ מ.).  ה' דברים הן שהעושה אותן מתחייב בנפשו ודמו בראשו האוכל שום קלוף ובצל קלוף וביצה קלופה וכו' שעבר עליהן הלילה (ר"ש בן יוחי, נדה  יז.). ובהשאלה כמו פשט: ויאמר יוסף הבו מקניכם וגו' מהם מתו, מהם נמכרו, ומכספינו ומחמדינו אנו ערומים מהם וקלופים כבצל הנקלף, מתו הסוסים והשלכנום בחוץ מנגדינו והכלבים אכלום וקלפו את עורם (מד"ר בראש' לה). — ובסהמ"א: וחמשה קרמים הם, של כסלים ושל טחול ושל כליות איסורן איסור חלב וצריך לקלפן ולגרדן וכו' (והזהיר ויקר', ג.). ותתן להם סכינים לקלף האתרוגים ולאכלם (ס' הישר, לבוב, מד:). 

— נִִפע', *נִקְלַף. — שקָלפו אותו: נקלף (האתרוגׂ) , נסדק, נקב וחסר כל שהוא, פסול (סוכה ג ו). כל (עוף) שיש לו אצבע יתרה וזפק וקורקבנו נקלף טהור (חול' ג ו). חוט של ביצה שקרם על דפנה של לפס ונגע בו טבול יום מן השפה ולפנים חבור וכו' רבי יוסי אומר חוט וכל שנקלף עמו (טבו"י ג ג). בצק שבסדיקי העריבה אם יש כזית במקום א' חייב לבער וכו' חברייא בשם ר' יוחנן ר' סימון בשם ר' יושוע בן לוי בנקלף כולו כאחת, עד כדון לח יבש מאחר שאילו היה לח היה נקלף כולו כאחת ואפילו יבש כסדר הזה (ירוש' פסח' ג ב). מה חלב המכסה את הקרב קרום ונקלף אף כל קרום ונקלף (רבי שמעון, חול' מט:). ויאמר יוסף הבו מקניכם וגו' מהם מתו, מהם נמכרו, ומכספינו ומחמדינו אנו ערומים מהם וקלופים כבצל הנקלף  (מד"ר בראש' לה). זיין שנתן להם בחורב שם המפורש חקוק עליו וכשחטאו ניטל מהן, וכיצד ניטל, רבי איבו אמר מאליו היה נקלף ורבנן אמרין מלאך ירד וקלפו (שם שה"ש גן נעול). — ובהשאלה, נקלף הענן מעל אדם: כל מי שטעה הענן נקלף מעליו והשמש זורחת עליו בתוך הקהל (תנחו' בלק כח). — ובמשמ' עטוף בקלפה: האגוז הזה נקלף שני קלפים1  (פסיק' רב', יהודה וישראל, מב.)— ובסהמ"א: דוכסוסטוס, קלף שלא נקלף (רש"י, מנח' לא:). דקל, אם תטול ממנו רצועה סביב הוא מתיבש שלא הנחת דרך לשרץ לעלות מן הקרקע למעלה ממקום שנקלף (הוא, חול' קכה).

— פִע', *קִלֵּף, — כמו קל2: המקלף שעורים מקלף אחת אחת ואוכל, ואם קלף ונתן לתוך ידו חייב (מעש' ד ה). הגת והמחץ והמשפך של גוים ר' מתיר וכו' של עץ ושל אבן צריך לנגב, אם היו זפותין צריך לקלף (תוספת' ע"ז ח א). התחיל לפרק באגוזין ולקלף בבצלים וכו' אינו חיבור (שם עקצ' ב יג). שבעך, שלא יהא מקלף בתאנים ומצמץ בענבים. ירוש' מעשר' ב ז כיצד כתבו ישראל את התורה וכו' על גבי אבנים כתבוה וכו', ואח"כ סדו אותן בסיד וכו' ושיגרו (דאומות) נוטירין שלהן וקילפו את הסיד והשיאוה רבי יהודה, סוטה לה:. ויין שנתן לישראל בחורב  שם המפורש היה חקוק עליו וכשחטאו נוטל מהם וכו' מלאך היה יורד ומקלפו (מד"ר שה"ש מי פאה). 

— הִתפ', °הִתְקַלֵּף, נִתְקַלֵּף, — כמו נִפע': חבית שנתקלפה והזפת שלה עומדת (כלים י ה) תאינה שנתקלפה אין טחין אותה בטיו (תוספת' שביע' א ט). — ובסהמ"א: כל החיטים של מנחות טעונות שלש מאות שיפה וכו' כדי שיתקלפו הרבה (רמב"ם, איסורי המזבח ז ה). 

— הִפע', הִקְלִיף, — כמו קל: דקל, אם תטול ממנו רצועה סביב הוא מתיבש וכו' ואם תקליפנו לארכו ותשייר צדו אחד יש דרך לשרץ לעלות (רש"י, חול' קכה.).

— הָפע', °הֻקְלַף, — שקלפו אותו: האגוזים והשקדים אם יוקלפו לא יוצלחו לזריעה (ר"ח הקראי, גן עדן, שמחה וטהרה יא, קה.).