*, קְלִיפָה1, ש"נ, מ"ר קליפין, קליפות, — עוד או קרום קשה שעל גבי פרות, של ענפי אילן, של ביצה וכדומה, Schale; pelure, coquille; shell, peel: מאימתי הפירות חייבין במעשרות וכו' האגוזים והשקדים משיעשו קליפה (מעשר' א ב). המפלת כמין קליפה וכו' תטיל למים וכו' (נדה ג ב). יחור של תאנה שנפשח ומעורה בקליפה ר' יהודה מטהר (עקצ' ג ח).טמאים, לרבות ביצת השרץ וקליפת השרץ (ספרא ויס, שמינ' פרק ז). הדא דתימר כשאין בקליפתו החיצונה כדי ליתן טעם אבל אם יש בקליפתו החיצונה כדי ליתן טעם אסור (ירוש' תרומ' י א). על כל זרע זרוע, כדרך שבני אדם מוציאין חטה בקליפתה ושעורה בקליפתה ועדשים בקליפתן (דבי ר' ישמעאל, חול' קיט.). — ובתמונה: רבי מאיר רמון מצא, תוכו אכל קליפתו זרק (חגי' טו:). — וקלפת השום כדגמה לקרום דק: מחט או טבעת שנמצאו וכו' במגופת החבית וכו' שוקעים בתוכה ותחתיהם כקליפת השום טהורין (כלים ט א). בית המשמש את הכותל ידון כקליפת השום, כיצד, כותל שבין שני כוכין או בין שתי מערות, טומאה בבתים וכלים בכותל ועליהן כקליפת השום טהורין וכו' (אהל' ו ו). השחין והמכוה וכו' עשו קרום כקליפת השום זו היא צרבת השחין האמור בתורה (נגע' ט ב). שתי שקתות וכו' שהיו המים צפין על גביהן אפילו כקליפת השום וקדש את אחת מהן המים שבשניה מקודשין (פרה ה ה). כותל שבין שתי מקואות שנסדק לשתי מצטרף ולערב אין מצטרף, ר' יהודה אומר חלוף הדברים, נפרצו זה בתוך זה על רום כקליפת השום ועל רוחב כשפופרת הנוד (מקוא' ו ט). צרבת המכוה היא עד שתקרום כקליפת השום (ירוש' פסח' ז ב). מביא אדמה שמנה מבקעת בית כרם ומציף עליה מים כקליפת השום (נדה כ.). — וכדגמה לדבר חסר ערך: כל חכמי ישראל דומין עלי כקליפת השום חוץ מן הקרח הזה (רבי עקיבא) (בן עזאי, בכורות נח.). — מ"ר קליפין: קליפי רמון והנץ שלו, קליפי אגוזים והגלעינין יש להם שביעית (שביע' ז ג). האגוזים והשקדים יצאו קליפיהן לחולין (מע"ש א ג). בגד שצבעו בקליפי ערלה ידלק (ערלה ג א). המוציא אוכלין כגרוגרת חייב ומצטרפין זה עם זה וכו' חוץ מקליפיהן וגרעיניהן ועוקציהן וסובן ומורסנן, ר' יהודה אומר, חוץ מקליפי עדשים שמתבשלות עמהן (שבת ז ד). מגביהין מן השלחן עצמות וקליפין (ב"ש, שם כא ג). כל הקליפין מיטמאות ומטמאות ומצטרפות, רבי יהודה אומר ג' קליפין בבצל הפנימית וכו' האמצעית וכו' והחיצונה וכו' (עקצ' ב ד). קליפי פולין ושומשמין יש בהן אוכל אסורין (תוספת' תרומ' י ב). כל הקליפין גדילות עם הפרי וזה פרי מלמעלן וקליפין מלמטן (רבי בא בשם רבי זעירא, ירוש' מעשר' ד ו). אחד המשחק בפסיפסין ואחד המשחק בקליפי אגוזים ורימונים (שם ר"ה א ט). מסיקין באוכלין אבל לא בקליפיהן ולא בגלעיניהן (ר' חייה, שם ביצה ד ב). — ומ"ר קליפות: מעשה באשה אחת שהיתה מפלת כמין קליפין אדומין וכו' וקראו לרופאים ואמרו מכה יש בה מבפנים לפכך מפלת כמין קליפות אדומות (ר' אלעזר בר' צדוק, תוספת' נדה ד ג). שלש קליפות בבצל (ר' יהודה, חול' קיט:). קטב מרירי וכו' כולו מלא עינים קליפות קליפות ושערות שערות (ר' יוחנן, מד"ר איכה, אלפא ביתא קדמאה, ומרוב עבודה). — וקלפת השריון: מה שריון זה כל קליפה וקליפה מצטרפת לשריון גדול (ב"ב ט:). — ובסהמ"א: מרצופין שקין העשוין מקליפת עץ גדול (רש"י, שבת פ:). — ובהשאלה: ראיתיך תזרקי הקליפות והתוכות תזרקי (ר"י בדרשי, בחינת עולם). — °ובתמונה לגוף האדם, שנטל הלב מתוכו: והוליד (אדם) בנים רבים ולא היה מהם ראוי להיות במקום אדם אלא הבל וכו' וכאשר הרגו קין אחיו וכו' נתן לו תחתיו שת וכו' והיה סגולה ולב וזולתו כקליפה (ר"י א"ת, כוזרי א צה). ודע כי אשר שאלת זה לא יכילו אותם ליבות החיים ק"ו קלפי המתים (סוד הסודות, גסטר, פסקה 5). ויצא המון בני אדם זולת הלב ההוא קלפות ועלים ושרפים וזולתם (עמנואל מרומא, פי' התורה, Archiv, Merx, 372). — °וקלפה בקבלה, כח מכחות הטֻמאה הנבראים בנפש האדם מן החטאים, ועי' חִצוֹן2: אע"פ שיש קליפות מזיקות בחק האמונות מ"מ לא נמנע תועלותיה הרבי' מפני ההיזק המועט (מנחת קנאות לר"י מפיסא, קופמן, 110). כשישראל חוטאים אותם הארבעה ראשים (של שבעים השרים המנויים על האֻמות) נקראים ארבע קליפות ונקראות ערלה בכל מקום, אלו דארבע קליפות, השלש מהן קשות עד מאד והקליפה הרביעית הסמוכה לשם יהו"ה דקה (גיקאטיליה, שערי אורה, מנטובה, מד:, שם, ורשה, נ:). והכחות ההם נקראין לבעלי הקבלה קליפי אילן העליון וכו' (הריקנטי, ע"פ אבן יקרה ב, לבוב תר"מ, כז.). עד קריאת הגבר של חצות הלילה הקליפות משוטטות בעולם וכו' (נפתלי ב"ר יעקב אלחנן, עמק המלך, קיד.). הקליפה הקשה הנקראת סתיו עבר לגמרי שנ' כי הנה הסתיו עבר וכו' (שם לו, קמד:). הנה לפניך סוד הקליפות כי יש קליפות שנמתקת לגמי כגון קליפת נוגה והביריה וכו' (שם שם).כתב האר"י זל"ה שער הפלפול בהרמ' קול שעושי' החכמי' משברי־הקליפות כי האויר מלא קליפות הוא ומשתברים מקולות הפלפול ומזדככין האויר לפי שהקליפות הן כמסך מבדיל בינינו לשמים (שבט מוסר לר' אליהו לז). כן כל אדם בא לעוה"ז מקום הקליפות וחיצונים נחש שרף ועקרב בכדי לקבץ ניצוצי נפשו הנחסרות מכללות נפשו (דברי אלימלך, שמיני). רק עלי זמרי נשיא שבט ישראל שהי' מסתמא במדרגה גדולה לעומת קליפת פעור לכן עונו גדול מנשוא (שם, פנחס, קצה.). וברכת מלביש ערומים הכוונה להלביש ולכסות העולם התחתון בפני הקליפות לבל יתאחזו וזהו השמים כסאי, לשון מכוסה, דהיינו השמים, העולמות העליונים, הם מכוסים בפני הקליפות שאין להם אחיזה (נועם אלימלך, חי' שרה). והצדיק העובד באמת מוציא הקדושה מהקליפה ומעלה אותה להשי"ת ב"ה (שם, ויצא). לעתיד ישחט היצה"ר, היינו שהקליפה יבוער מן הארץ והרוחניות שבו ישאר וכו' (שם שם). שהצדיק צריך לחפור בור להפיל שמה שור או חמור שהם שני קליפות הנקרא שור וחמור (שם, סוף וישב). הצדיק בגערתו וכו' הוא משבר כח הקליפה של הרשע (שם, קרח). — °ויש שקוראים כך לאשה רעה, המחטיאה את בעלה.