*, קֶלֶת1, ש"נ, מ"ר קְלָתוֹת, — א) מין סל, Korb; panier; basket: העשירים מביאין בכוריהם בקלתות של כסף ושל זהב (בכורים ג ח). הזורק גט לאשתו וכו' לתוך קלתה הרי זו מגורשת (גיט' ח א). הקנונין הקטנים והקלתות (מקבלים טומאה) משיחסום ויקנב (כלים טז ג). קלתה אין בה משום פרוע ראש (ר' אסי בשם רבי יוחנן, כתוב' עב:). — ב) בהשאלה, קלת, מעין סל מתחת לריחים לקליטת התבואה וכד'2: המוכר את הבית וכו' מכר את האיצטרובל אבל לא את הקלת (ב"ב ד ג). הקיש וכו' על המשוט ועל הקלת וכו' טמאין (זבים ד ג) מרחיקין את הריחיים של יד שלשה מן השכב שהן ארבעה מן הרכב, של חמור שלשה מן האיצטרוביל שהן ארבעה מן הקלת (תוספת' ב"ב א ג). טרף בקלפי כו' לא סוף דבר קלפי אלא אפי' קלתות (ירוש' יומא ד א).— ובסהמ"א: גם בש"ז: סיגניות של עלין, פי' עושין כמין קלת קטן מן עלין ומכניסין בם פירות (פירוש הגאונים, כלים טז ה, אפשטין, 46). דכד מזבין קלתות לנשי כבר אפקריה לביתיה שיניחו בו קלתותיהן (תשו' הגאו' הרכבי טו). — ואמר הפיטן: ארוממן בעטור בכורי בקלתות מזהבות ולא בתורמל (מאיר, אור, מעריב ליל ב פסח).