1, ש"נ, סמ' קָמַת, מ"ר קָמוֹת, — stehendes Getreide; moisson; standing corn: כי תצא אש ומצאה קצים ונאכל גדיש או הַקָּמָה או השדה שלם ישלם המבער את הבערה (שמות כב ה). שבעה שבעת תספר לך מהחל חרמש בַּקָּמָה (דבר' יו ט). כי תבא בְּקָמַת רעך וקטפת מלילת בידך וחרמש לא תניף על קָמַת רעך (שם כג כו). ויבער אש בלפידים וישלח בְּקָמוֹת ויבער מגדיש ועד קָמָה ועד כרם זית (שפט' יה ה). וישביהן קצרי יד חתו ויבשו והיו עשב וירק דשא חציר גגות ושדפה2 לפני קָמָה (מ"ב יט כו). כי רוח יזרעו וסופתה יקצרו קָמָה אין לו צמח בלי יעשה קמח (הוש' ח ז).— ובתו"מ: קצר חציה (של השדה) וקצרו לסטים חציה פטורה שחובת הפאה בקמה (פאה ב ז). הקדיש קמה ופדה קמה חייב, עומרין ופדה עומרין חייב, קמה ופדה עומרין פטורה (שם ד ז). חורי הנמלים שבתוך הקמה הרי הן של בעל הבית (שם ה ב). קמה שיש בה סאתים ושכחה אינה שכחה (שם ו ז). הקמה מצלת את העומר ואת הקמה, העומר אינו מציל לא את העומר ולא את הקמה, אי זה היא הקמה שהיא מצלת את העומר, כל שאינה שכחה (שם שם ח). מצות העומר לבא מן הקמה (מנח' י ט). גוי שמכל קמתו לישראל ליקצר חייב בפאה (תוספת' פאה ב ט). היו לפניו מאה כור ואמ' לו הרי קמה זו עשויה עליך במאה של זהב, מותר (שם ב"מ ו ו). השם קמתו שלחבירו בעשרת כורין חיטין ועשת בפחות או ביותר נותנין לו את שומו (שם שם ט ט). מתנית' כשמכר לו שדהו וקמתה (ירוש' פאה ה ה). הבקיר קמה וחזר וזכה בה ועבר והפריש מהן תרומה הרי זו תרומה (ר' חסדא, שם מעשר' א א). הכובש קמה לפני האור וכו' אין חייב לשלם מן הדין וכו' (ר' יהושע, שם ב"ק ו א). ד' דברים העושה אותן פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים ואלו הן הפורץ גדר בפני בהמת חבירו והכופף קמתו של חבירו בפני הדליקה וכו' (הוא, בבלי שם נה:). אסור לאדם לעמוד בשדה חבירו בשעה שהיא עומדת בקמותיה (בשם רב, ב"ב ב:). — *ובמשל לאדם:  קמתו של אברהם הובישה ונעשת מלילות, מי מלל לאברהם רבי פנחס הכהן ש"ר חלקיה, פסיק רב', כי פקד ה' את חנה, קפ.. *וקָמַת בצלים: היתה שדהו זרועה בצלים ומבקש לטע בתוכה שורות של דלועים ר' ישמעל אומר עוקר שתי שורות ונוטע שורה אחת ומניח קמת בצלים במקום שתי שורות וכו' (כלא' ג ו).3 — ובסהמ"א: לעת צאת המלכים, יש עת שבשנה שדרך החיילות למאת כשארץ מלאת קמות והסוסים מוצאים תבואה בשדה לאכול (רש"י, ש"ב יא א).— ואמר המשורר: צרים כאשת פתיות בגדה באמה וקמה על כן חרונן תשלח בהם כחרמש בקמה (רמב"ע, תרשיש א, 25). והקמות ירקרקות אדמות ולרקמות מלבשות בגדות (ר"י הלוי, הפשט הזמן, הרכבי א, 42). דלה עם ירד לשאול וכו' ותרנין שפתי אלם קמת עוניו אלם (הוא, קראים בלבב, דיואן ג, 64).