קַלְתּוּת

°, ש"נ, — כמו קָלָת במשמ' ב): הקלתות של בעלי בתים שנפחת פחות משלשה טפחים טמאה שהוא מסיק מלמטן וקדירה בשילה מלמעלן (כלים ז א). הקלתות של בעלי בתים שנפחתה הרי זו טהורה, וכמה היה שיעורה בפיזור גחליה (תוספת' שם ב"ק ה ה).—  מ"ר קַלְתּוּתִים: שמונים אלף פירחי כהנה ברחו להם לתוך קלתותים של בית המקדש וכולהם נשרפו (רבי יוחנן, ירוש' תענ' ד ה).

חיפוש במילון:
ערכים קשורים