1 [כנראה ראה הרמב"ם קריאה זו בעקר במקום קמחין שבתו"מ (עי' בערך הקודם), וזאת גם עפ"י הערב' קמּחאנ قمّحان. ואלה דברי תנחום ירושלמי בכתאב אלכאפי בערך קמח:  יין שעלה בו קמחון פסול קיל קטמונייה וד'אלך דליל עלי אן קד בדאה אתכ'ליל ואלפסאד, ומת'לה לא יביא (מפי) החבית מפני הקמחון וקיל אנח חבּ אביץ' יעלא עלא וגה אלכ'מאר יסמוה אלערב אלקמּחאן בתשדיד אלמים ויערף ענד אלגמהור באלחבאב וסמי קמחון לאנּה אביץ' עלי וגהה כאנה טחין מנת'ור ואלטחין יסמי קמח, ע"כ.  ובעברי':  יין שעלה בו קמחון פסול, נאמר (ז"א פרושו:) קטמונייה (היא קמחון), וזה סימן על שהתחילו בו ההחמצה וההפסד, וכמוהו לא יביא (מפי) החבית, ונאמר שהוא גרגירים לבנים שיעלו על פני היין, יקראו לו הערב אלקמּחאנ בדגשות המ"ם, והוא ידוע אצל ההמון בשם אלחבאב (הגרגירים), ונקרא קמחון מפני שהוא לבן על פניו כאלו הוא קמח זרוע, והקמח (בערב' טחין طحين) נקרא (בעבר') קמח.  ועי' לֶו, Flora, עמ' 40, 101.

והיום משמש קִמּחוֹן ביחוד במשמ' קמחון העלים של צמחים, Meltau; nielle; mildew.]