א. קֹמֶט
1, ש"ז, — כמו קֶמֶט, ובפרט מקום קמטים בגוף האדם, בית הסתרים: סדין המקומט מפשטין את קומטיו ורואין את נגעו (תוספת' מגע' א ח). שרץ בקומטו טהור, נבלה בקומטו טמא, שרץ בקומטו טהור, שרץ בנגיעה הוא דמטמא ובית הסתרים לאו בר מגע הוא, נבלה בקומטו טמא, נהי דבמגע לא מטמא, במשא מיהא מטמא (רבא, נדה מב:). קנה בקומטו של זב והסיט בו את הטהור טהור, קנה בקומטו של טהור והסיט בו את הזב טמא (ר"ל, שם מג.)
1 [קשה לקבע בכל מקום אם הכונה לשם קֹמֶט או קֶמֶט במ"י או מ"ר, וגם בכמה מקומות שכתוב קומט יש נ"א קמט, וכאמור בהערות לערכים שקדמו, אפשר שבטאו אף קו (qu) במקום ק, ושהכונה בכתיב קומט היא למבטא קרוב אל קוֶמט, ויש מלונים המנקדים קֻמֶּט, ואינו נראה.]