1, פ"י, תִּקְמְטֵנִי, — כפף, הכניע, beugen, (er)drücken; courber, étouffer; to bow down, smother: אך עתה הלאני השמות כל עדתי וַתִּקְמְטֵנִי2 לעד היה ויקם בי כחשי בפני יענה (איוב יו ז-ח).  — ובסהמ"א: א"ל יוסף, יהודה, למה אתה דברן, והלא יש באחיך גדולים ממך, א"ל אעפ"כ כולם חוץ לזיקא הן עומדין ואני מעי קומטים עלי כחבל (ילקוט שמעוני בראש' מד קנא). — ואמר המשורר: חדשיו חצץ שכן שמי ערץ, זעך נזעך ונקרץ קרץ, קמט נקמט לכלה וחרץ (רשב"ג, אנושים, שעה"ש 53). קמטם בערוב ודבר ושחין אבעבועות ושבר ארבה מביש משבר להנקם באיבי המלך (ראב"ע, מי כמוך אפס, איגר 230). — °ובמשמ' נעשו בו קמטים: ישנים, קיפולם מתקנן יותר מן החדשים, שהחדשים קשין מאליהן ואין ממהרין לקמוט (רש"י, שבת קיג.). — °ובמשמ' קשר: קיטורא בירי3 שעושין לבתי שוקיים ולבתי ידים של חלוקי נשים וקומטין4 אותו על עץ חלק (רי"ץ מוינא, אור זרוע, הלכות יו"ט, עד.). — °ובמשמ' קפל, כמו פִע', ואמר הפיטן: רשע הפושט יד יסוג אחור ויקמוט5 (שלמה הבבלי, אני יום, סליח' יום ג). — ואמר המשורר: נערה טובת תאר מימי ילדות ונער למדה לעות ולקלקל פניה, תקמוט את מצחה עם גבת עיניה וכו' (יל"ג, מעשה נערות, שירי יל"ג ד, 146).

— פֻע', קֻמְּטוּ, — קֻמַּט, שקִמטו והכניעו אותו: אשר קֻמְּטוּ ולא עת נהר יוצק יסודם (איוב כב יו). — ובתו"מ: א"ר שמעון החסיד, אלו תשע מאות ושבעים וארבע דורות שקומטו להבראות6 קודם שנברא העולם ולא נבראו עמד הקב"ה ושתלן בכל דור ודור והן הן עזי פנים שבדור, ורב נחמן בר יצחק אמר אשר קומטו לברכה הוא דכתיב, אלו תלמידי חכמים שמקמטין עצמן על דברי תורה בעה"ז הקב"ה מגלה להם סוד לעולם הבא, שנאמר נהר יוצק יסודם (חגי' יג:-יד.). — בינ' *מְקֻמָּט, במשמ' שנתהוו בו קמטים קמטים, faltig; plissé; plaited, wrinkled: סדין המקומט מפשטין את קומטיו ורואין את נגעו (תוספת' נגע' א ח). — ואמר הפיטן: קומטו שערי זבול בית עולמים כי מבינימו שבתה מלוכה (יוסי בן יוסי, אהללה אלהי, מוסף ר"ה, סדור רסע"ג, רכז). קשה לב להחפיש רצוצים, קמטו במעש פעלם רועצים (יהודה בר מנחם, אני חומה, יוצ' שבת הגדול, מחז' איטל' א, צ:). פנה ליציר גדלו במפעלים, ציווי פקדו והביאו במאכלים, קומט ונעצר ועש בו פלולים (שמואל, אל אדון על כל פעלים, קונט' הפיוט' יג, 6). — ואמר המשורר: במרע אל תתחר ודרכו אל תבחר, בליל פה ובמחר מקמט בקברים (דונש, דעה לבי, שעה"ש 4). והושיע למלך יתנו קול ואין עזרה בצרה ממגרשים, ושח רום שח בלי עתו יקומט ונחיה מת אסור בחבושים (שלמה מזל טוב, שמעוני מתי, שיר על שחוק האישקאקי, דברי חפץ, 7). אשה עדינה וכפופה מזקן פניה קמטו מתוגה ואבל (יל"ג, הוי אח, כל שירי יל"ג א, 173). שמעה בת שוע ותרד בדמעות על אישה האמלל כי קמט פתע (הוא, קוצו של יוד, שם ד, 33).

— פִע', *קִמֵּט, — כמו קל, הכניע, קשר: אשר קומטו לברכה הוא דכתיב, אלו תלמידי חכמים שמקמטין עצמן על דברי תורה בעוה"ז וכו' (רב נחמן בר יצחק, חגי' יד.). — ובסהמ"א: אי קטורא בירי, שעושין לבתי שוקים ולבתי ידים של חלוקי הנשים שמקמטין אותן על עץ חלק או על אגודה של קשים וקורין אופרונצי"יר (רש"י, ביצה כג.). — °קִמֵּט האף, המצח וכדומה, runzeln; froncer; to frown, נוהג בדבור7.

— נִפע', °נִקְמַט8, — נקמט העור, הבגד, וכדו', נעשו בו קמטים: עורנו כתנור נכמרו, נתחממו ונקמטו קמטים קמטים מפני זלעפות רעב, כן דרך כל עור כשמחממין אותו נקמט ונכווץ (רש"י , בראש' מג ל). הקודרים מני קרח, אם בא עליהם קרח נקמטים ונעשים קרים (הוא, איוב ו יו). רגע, נקמט (הוא, שם ז ה, הוא, שם כו יב). חמרמרו, נקמטו (הוא, שם יו יו). צפד, נקמט ונתחבר (הוא, איכה ד ח). ואינו נקמט ונכווץ (הוא, ספר הפרדס, הלכות טריפות). — ונקמט הים, נתמעט ונתכוץ: ושפוני טמוני חול, פעמים שהספינות נשברות בנמל וטבועות וטמונות בחול וכשהים נקמט ומתמעט כמנהגו בכל יום באים בני זבולון ונוטלים אותו ממון (חזקוני עה"ת, דבר' לג יט). — ואמר המשורר: לעזתה על הברית ודמיתה לשרטת, והלא אין חיים לאנוש בלא רשומה נחרטת, כי מעת היולדם טיבורם נקמטת וגם המילה תהי תוספת חיים ממלטת (רסע"ג על חוי הבלכי, דודזון, 62).

— הִתפ', °הִתְקַמֵּט, — נעשו בו קמטים: בגדים כשפושטן מקפלן מפני שמתרככין מכיבוסם ומתקמטים כשאינן מקופלים (רש"י, שבת קיג.). — ובמשמ' נקמץ ונסגר: ולו יקהת עמים, יתקמטו ויתקבלו9 ולא יצא מגבולם וכו' (ראב"ד, הקד' יצירה, ורשה, ג.). ידוע  הוא כי הזקנים יתקמטו עיניהם ויכנסו בחוריהם לפי שיתקמטו יתרי העין (רד"ק, סה"ש, כהה).