ב. קָמַץ
* 1, פ"י, — קָמַץ את עינו, עמץ, עצם וסגר אותה: מה צבי זה בשעה שהוא ישן עינו אחת פתוחה ועינו אחת קמוצה וכו' (מד"ר, שה"ש, ברח דודי). — ובסהמ"א: בן לוי היה עומד לפני מר עוקבה, ראה אותו שהיה קומץ (עינו) ופותח ונותן (יין בתוכה)2 (והזהיר שמות, יז,:).
1 [בדרך כלל רואים בפעל זה אך שמוש מיֻחד של א. קָמַץ, אך כנראה אין כאן אלא מבטא אחר של עמץ, הוא אֵמֵצֻ באשו', ע'מצ' غمض, ועי' בהערה שאחר זו.]
2 [על פי הבבלי (שבת קח:) חזייה דהוה עמיץ (כך בכ"י במקום מייץ שבדפוסים, עי' ד"ס) ופרש רש"י (ד"ה מהו): לשון אין מעמצין את המת, עוצם עיניו וכו'.]