° 1, קָמָץ, ש"ז, — תנועת הקָמַץ המבטאת בקמיצת השפתים שסימנה בנקוד הבבלי העליון  ובנקוד  הטברני  ָ מתחת לאות כך אָ: זכר ג' קמצין (מסורה, איכ' ג יט). והחלש שבהן היא הא' וכו' וקריאתה כדמות עשה בנה ואע"פ שהן קמצין (פרוש יצירה לאבוסהל דונש בן תמים כ). כי הוצאת הרי"ש הדגושה והקמצין הוא בהם כפי הראוי וירושה בטבע ואינה בזולתו (שם, כא). כי הקמץ והפתח הכר גדול הן כי חֳדשֿים קמץ חֹדש ממש, וחֲדשים פתח לשון חידוש (דונש, תשו' על רסע"ד 29. שאילו המילין לא נעתקו מן החרק אל הצרי אבל נעתקו מן הקמץ אל הצרי (שם, 107). ושומו מקמץ פתח ומהאות החונה נע ומהנע חוגה וכו' (ראש דבר לתשובות תלמידי מנחם על דונש, 20). ויען כי בא לידי דברת קמץ ופתח וענין הטעמים הנה אבאר וכו' ואודיע מקצת אודות קמצין ופתחין (תשו' תלמידי מנחם, 50). ולמדתי על מקומות הקמצין והפתחין כמשפט (ספר דקדוק לר"י חיוג הוצ' דוקס, 19). וישימו השורק במקום הקמץ בכמו הללוהןו כרב גֻדלו מלא קֻמצו (ר"י א"ת, רקמה ח, 50). ואמרו השבת מטהרו בפאר הטית בקמץ שלא בהקשה (שם ל, 198). מבלי ספק שהיה שמור בלבבות בפתחא והקמץ והשבר והנטיה והשו"א וכו' (ר"י א"ת, כוזרי ג לא). עד אשר מנו אותיותיה ובררו כי וא"ו דגחון חצי התורה ושמירת כל נכרי מקמץ ופתח וצירי וסגול יוצא מן ההקשה (שם שם). הראשון הוא החולם וכו' השני הוא הקמץ בשליש הלשון ותנופתו למעלה לחניכים ולכך נקרא קמץ (הורית הקורא, דרנבורג, 56). ואפשר שיתחלפו משקלים אלו והוא פלי במלות אחדים כמו אלו פעמים יבא הקמץ במקום פתח כמו והָמלח לא המלחת (שם 58). אבל הסגול עם הקמץ קריאתה נכונה כי הסגול קריאתה למטה והקמץ למעלה (רד"ק, מכלול, ליק סד:). וזאת התנועה אין אנו מכירים בה כי הקמץ אנו מבטאין בה כמו הפתח (רשב"צ דוראן, מגן אבות, חלק יעקב ד, כה.. הקמ"ץ מעלה גדולה וראשון לשבעה תנועות שהם קמ"ץ פת"ח צר"י וכו' (ר' בחיי על התורה, וירא, ויאמר אדני אם נא מצאתי). ואף על פי שנראה שהקמץ והפתח הכל דבר אחד ותנועה אחת, אינו כן, אלא יש הפרש ביניהם במבטא, שהרי תנועת הקמץ גבוהה וכו' (רי"צ קארו, תולדות יצחק, אמשט' יח.). הקמץ הוא נאמר על ענין אמיתי ולא כן הפתח (שם כח:). ותנועת הקמץ היא תנועת הפתיחה באות העבה וכו' ותנועת הפתח היא תנועת הפתיחה באות הדקיקה וכו' וע"כ נקראת הצירי בלשוננו קמץ קטן כי תנועתה עבה כתנועת הקמץ (ר' סעדיה אבן דנאן, פרק בשיר מספ' השרשים, מלאכת השיר, ניבויאר). אוי עם גדולי הנקודים קמץ אלף, ואו שורק וחולם (בשם קדמון על דקדוק, ד.). — ואמר המשורר במליצה: ראוי כילי אשר ידו כסלע ולבו לעצור אותה יאמץ, אנשים נוקדים ידו בפתח ואך הוא מחליף פתח בקמץ (ר"י חריזי, תחכ' נ. 397). — °ובמליצה, אמר לפלוני בפַתַּח ובְקָמַץ, אמר באפן ברור, עי' פַּתַּח. — °וקָמַץ גדול במשמ' הקמץ  המבֻטא במבטא הספרדי  a והבא בהברה פשוטה או מֻטעמת במקום פתח, כגון דָּבָר על יד דְּבַר בסמי' וכדו', וקמץ קטן במשמ' צירה: אבל נעתק מן הקמץ אל הצרי שהוא מן קמץ גדול לקמץ קטון (דונש, תשו' על רסע"ג 107). ובהחליפך קמץ קטן בפתח קטן כן קמץ גדול בפתח גדול (תשו' תלמידי מנחם, 26). איה איפה פיך אשר תאמר כי תבין לדעת קמץ קטן וגדול ואף קמץ חטף לכל דקדוקיהן ומיני תוצאותם, ואתה לא תדע לקרא כאשר היא כי תקרא קמץ חטף תחת קמץ גדול (שם, 47). ובבואה מהמלים ארץ בסוף פסוק נהפכים (השמות הסגוליים) לקמץ גדול אָרץ וכו' (שם, 52). אוצר הטעם תחת הצד"י והוא קמץ גדול (שם, 54).  ואוכל שהוא פועל וכו' טעמו למטה בכף ונקוד קמץ קטן (רש"י, בראש' מא לד). בתיבה שיסודה שתי אותיות ונתן לה וי"ו בראשה כשהיא באה לדבר לשון ויפעיל הוא נקוד היו"ד קמץ קטן כגון וייטב אלהים למילדות (הוא, שמות א כ). לפי שהוא סוף פסוק נהפך השי"ן לינקד בקמץ גדול (הוא, יומא עה:, ד"ה לחם).  פעלת קמץ גדול ומעשה קמץ קטן ומפעל קמץ חטף ומלאכת פתח גדול ופתח קטן וכו' (ספר דקדוק לר"י חיוג, הוצ' דוקס, 130) . כי קמץ גדול וקמץ קטן לא ימצאו לעולם כי אם על אות נח שוכן היה נראה במכתב אם לא (ספר הנקוד לר"י חיוג הוצ' נוט, 120). רובי המפרשים אמרו שהוא קימנו בקמץ קטן שהוא צרי תחת המ"ם (ראב"ע, איוב כב כ). המ"מ הנוסף עם שאר האותיות יהיה בחיריק ואם הוא מאותיות אחהע"ר יהיה תחתיו קמץ קטן (הוא, צחות, ב.). תנועת קמ"ץ גדול מורכבת מחול"ם ומפת"ח גדול על כן הוא צורתו בצורת שניהם כי נקמץ מהם גם הפה נקמץ בקמיצתו (שם, ב:). הקמץ הקטן מורכב מן החול"ם ומן החירי"ק וכו' והקמץ הקטן נטוי אל החיר"ק (שם, ג). באין אלפים אבוס בר, אמר הגאון, במקום שאין בקר אבוס בר ועושה אבוס בקמץ קטן כמו בקמץ גדול (הוא, שפת יתר, 25), ובצרי חלק לפאר כי הוא קמץ קטן כאשר יש בסגול חלק לפתחות כי הוא פתח (ר"י א"ת, רקמה ו, 41). שם החמישי צירי ונקרא קמץ קטן והוא שתי נקודות זו בצד זו בשוה תחת האות וכו' ונקרא קמץ קטן לפי שהו קומץ את הפה מעט  (הורית הקורא, דרנבורג, 55) . דע כי התנועות הם חמש וכו' הראשונה אָה ושמה קמץ גדול (רד"ק, מכלול, ליק, קלו.) . המשוררים יקראו מלכים לקמץ גדול וקטן ופתח גדול וקטן וכו' (ר"מ בן חביב, דרכי נעם, ז:). — ונוהג היום קָמַץ קטן במשמ' קמץ חטוף. — קָמץ חטף, קמץ חטוף2, גם קמץ בהברה סגורה שאינה מֻטעמת, המבטא גם במבטא הספרדי o, והבא במקום קֻבוץ, וכנגדו חולם בהברה מֻטעמת כגון גֹּדֶל, גָּדְלוֹ, גֻּדְלוֹ, וגם במשמ' שוא קמץ, ממש: כי לא יתכן לשקול בו לשוננו למען השמידו אותה והכריתו קמץ חטף וכו' (תשו' תלמידי מנחם, 20). ושתים רעות עשית, הנחת הבי"ת והפלת הקמץ חטף (שם, 24). ואודיע מקצת אודות קמצין ופתחין וקמץ חטף (שם, 52). שישוב לקמץ חטף ברבים (ספר דקדוק לר"י חיוג, הוצ' דוקס, 19). גם תשימנו נח נראה גם מתנועע בשוא ופתח גם בקמץ חטף (ראב"ע, ס' השם, ז, קבוצת קונטרסים). והתנועה אֳא ושמה קמץ חטף והיא כתנועת החולם (רד"ק, מכלול, ליק, קלו.).  והקמץ חטף גם זה תנועה קטנה אבל במלאכת השיר נוהג ליתד (קבלה על מלאכת השיר, במלאכת השיר של ניבויאר, לא ידוע למי) . איך אשא דעי לא מרחוק אבינה בדברי קמץ חטף איך היה לו משנה מנת וחק (בשם קדמון על דקדוק, יב). — וחטף קמץ באותה משמ': כמו (תופיני) ותופהו חסר אלף ואחרי נחסרה האלף נהפך החטף קמץ לשורק כי כן פתרונו ברוב מקומות מאָדּמים כמו מאודמים (ר"ת, הכרעות נגד דונש, בתשו' דונש, 42) .— ושבא קמץ: והוא סוד שני נקודות הנקר' שבא קמץ (ר"י ג'קטיליה, גנת אגוז ג, פט:)