פיו"ע, — קמץ מלוא קמצו מדבר, קבץ ונטל מלוא ידו מן הדבר, Handvoll eine nehmen; prendre une poignee ;to take a handful of:  ונפש כי תקריב קרבן מנחה וכו' והביאה אל בני אהרן הכהנים וְקָמַץ משם מלא קמצו מסלתה ומשמנה (ויקר' ב א-ב). וְקָמַץ הכהן ממנה מלוא קמצו את אזכרתה (שם ה יב). — ובלי מֻשָׂא, קָמָץ מִן : וְקָמַץ הכהן מן המנחה את אזכרתה (במד' ה כו). — ובתו"מ : נגע (צלי הפסח) בחרסו של תנור יקלוף את מקומו, נטף מרוטבו על הסולת יקמוץ את מקומו (פסח' ז ב). הניף והגיש קמץ והקטיר (סוטה ג ב). קמצה (את המנחה) וחזר קומצה לתוכה והקריבה בחוץ חייב (זבח' יג ה). המסדר את השלחן והמטיב את הנרות והקומץ והמקבל דמים בחוץ פטור (שם יד ג). מנחת חוטא ומנחת קנאות שקמצן שלא לשמן וכו' פסולין (מנח' א א). אחת מנחת חוטא וא' כל המנחות שקמצן זר וכו' פסול, קמץ בשמאל פסול, בן בתירא אומר יחזיר ויחזור ויקמוץ בימין, קמץ ועלה בידו צרור וכו' פסול, מפני שאמרו, הקומץ היתר והחסר פסול, איזהו היתר, שקמצו מבורץ, וחסר שקמצו בראשי אצבעותיו (שם שם ב). הקומץ את המנחה לאכול שיריה בחוץ וכו' פסול וכו' כל הקומץ וכו' חוץ למקומו פסול וכו' או שקמץ ונתן בכלי וכו' זה הוא שקרב המתיר כמצותו (שם שם ג). התינוק וכו' סמוך לגחלים הוא פושט ידו לקומצן אדר"נ נסחה ב ל, שכטר, לב1. —  ואמר הפיטן:  קמוץ2 קרים בקיום טל, רמון רומם ברעיף טל ינאי?, אור טל, זולאי,  שסג.  קטוף העסה בחררה קמוצה ר"י טוב עלם, אמנה גדולה, יוצ' שבת הגדול. —  *וקמץ האדם את פיו, כדגמת קמיצת היד:  אמר לו (הקב"ה לאהרן במותו) הכנס למערה, ונכנס וכו' פשוט רגליך, ופשט, קמוץ פיך, וקמץ ספרי דבר' שלט.  כל האותיות מוציא אדם מתוך פיו והוא קומץ את פיו, אבל ה"י אדם מוציאה מתוך פיו בלא קומץ את פיו תנחו' בובר, בראש' טז. —  ובסהמ"א, קָמַץ את שפתיו:  נתנה שער בפיה, קפצה ידיה, קמצה3 שפתותיה כאילו לא טבלה תוס' נדה סז., ד"ה פתחה. —  °וקָמַץ את האות, בטא אותה בקמוץ הפה, במלוא פה, בתנועת הקמץ:  ותכון המלה תחת ממשלתם, והמה מושליה ואוחזיה, מושכיה, מחציה, מניעיה, פותחיה וקומציה וכו' מנחם, מחברת, פתיח' 4.  ועתה הואיל וקמצו הסופרים הָעולה4 ולא פתחוה וכו' שם, אדם, 16. התנועה פותחת (בפתח) וקומצת (בקמץ) ר"י גיקאטיליה, גנת אגוז ג, אמשט', צד:. אות הא של האף תספה אלו קמצתו היית מהפך כוונת אברהם וכו' תולדות יצחק להרי"ץ קארו, אמשט', כח:5. —  וביחוד בינ' פָעוּ', קָמוּץ, מנֻקד בקמץ:  ועוד פתר כאֲהלים נטע יי' אֹהלים כמו אֹהל, וטעות גדולה היא זו, ואילו היה אֹהל ממש כשפתר אז היתה האלף קמוצה ואינה אלא פתוחה דונש, תשו' על מנחם, 2. חותָם, שופָר, גורָל כל אלה קמוצים תשו' תלמידי מנחם, 54.  והנה אבאר מקצת המשקל אשר יהיו מלרע על משקל פָּעָל והם קמוצים, דע כי כל מלה משלשת באה על משקל פעל היא כולה קמוצה קמץ גדול וכו' כמו עָשָׁן וכמהו בָּקָר, אָבָק, חָרָשׁ, אָשָׁם רָשָׁע, כל אלה קמוצים וכו' שם, 55.  קמוצות גוף משתלחק, 83. קמוץ שם, 86. ידוע כי ה"א הידיעה אם בא אחריו אחד מא"ח הע"ר הוא קמוץ ברוב ראב"ע, קהל' ג כא. שי"ן שָמר קמוץ בקמץ גדול הוא, צחות, ב:. כל חָרָש מוכרת בטעם לעולם הוא קמוץ שם, כה:.  שמנה, כאשר יהיה הה"א קמוץ בקמץ גדול אז הוא סימן זכרים שם, כח..  ופתח גדול וקטן ימצאו ברוב על שוכן נראה במבטא ואינו נעלם, כמו אָמַר, כי האלף קמוץ, כמו שזכרתי, והמם פתוח, בעבור נפלו על שוכן איננו נעלם והוא הריש ספר הנקוד לר"י חיוג, נוט, 121. —  ואמר המשורר:  לשון קדש הכרית אשר הוא לשארית בשקלו העברית במשקלים זרים, אשר בם נתצים פתוחים וקמוצים ויהיו נפרצים גדרות נגדרים לגבור בתעודה, תשו' תלמידי מנחם, 7. —  °וקָמוּץ בקמץ קטן, מנֻקד בצירה6:  חֵרֵף עושהו, מֵאֵן בלעם, נשנו מאֶרֶץ וריעיה למען היותם פעלים שעברו והם קמוצים קמץ קטן, ודע כי מכין תֵּבֵל בחכמתו הבית קמוצה והתי"ו למען יפרד מן תֶּבֶל עשו תשו' תלמידי מנחם, 53. —  °קְמוּצָה קטנה, צירה:  עֵדָה שהיא לשון עדות ננקדה בצירי, שהיא קמוצה7 קטנה שכל טוב, בראש' כא ל.8

—  נִפע', *נִקְמַץ, —  נִקְמְצָה המנחה, נלקח ממנה מלוא הקמץ:  המנחות היו נקמצות בכל מקום בעזרה זבח' ו א. מנחה שלא נקמצה והקריבה בחוץ פטור שם יג ה. שתי מנחות שלא נקמצו ונתערבו זו בזו, אם יכול לקמוץ מזו בפני עצמה ומזו בפני עצמה כשרות ואם לאו פסולות, הקומץ שנתערב במנחה שלא נקמצה לא יקטיר, ואם הקטיר, זו שנקמצה עלתה לבעלים, וזו שלא נקמצה לא עלתה לבעלים מנח' ג ג.  אלו מנחות נקמצות ושיריהן לכהנים, מנחת סלת וכו' רש"א אומר מנחת חוטא של כהנים נקמצת שם ו א.  קמיצה עד שלא נקמצה אסורה לזו ולזה, משניקמצה אסורה לזרים ומותרת לכהנים ירוש' שבת ב ב. כאן בנקמצות כאן בשאין נקמצות רב נחמן, מנח' יח:. —  ובסהמ"א:  כל המנחות הקריבות לגבי מזבח נקמצות ומקטיר הקומץ כולו על גבי המזבח והשאר נאכל לכהנים, חוץ ממנחת זכרי כהונה שאינה נקמצת אלא מקטירין אותה כולה וכו' רמב"ם, מעשה הקרבנות יב ט. —  °ונקמצה האות, המלה, נֻקדה בקמץ:  ובטעות הגדול מאלה אמרך והרבה הזמיר בשית וָשמיר, ותשים וי"ו וָשמיר קמוצה כווי"ם הנוספים במלים הקמוצים, ואמנם לא ידעת בנין הלשון וחקר מוצאה ואיך יוסיף הוי"ו והה"א במלה ואיזה מקומה אשר תקמץ בו מאשר תהיה נקודות בשתי נקודות תשו' תלמידי מנחם, 49. חָרָשׁ, אָשָׁם רָשָׁע, כל אלה קמוצים וטעמם מלרע בהיות שמות ולא פעלים אבל בהצטרפם לפעלים נקמץ האות הראשון והשני פתח, עָשָׁן קמץ. והר סיני עָשַׁן כלו חציו קמץ וחציו פתח שם, 55. כמ"מ אמר יקמץ בקמץ גדול אם היה בסוף פסוק או באתנח וכו' ונקמץ בעבור שהוא מעמד ראב"ע, צחות, ב.. כל מלאך שסמך לשם קודש (מלאך ה') האל"ף נפתחת לבד, וכל העומד על עצמו (מלאָך) האלף נקמצת שכל טוב, בראש' כב יא. —  ובמשמ' נֻקד בקמץ קטן שהוא צירה: אֶרֶץ, בֶּרֶךְ, בֶּשֶׂם, מֶלֶךְ, נֶפֶשׁ, כל המלים האלה הבאים על מנינם פתוחים פתח קטן, זולתי מעט מזער כמו שֵׁבט, חֵלק, סֵפר כולם נקמץ תשו' תלמידי מנחם, 52. וילַך, פתוח, ואם הוא סוף פסוק ולא נקמץ וכו' ראב"ע, בראש' כד סא.

— פִע', *קִמֵּץ, — א) נטל מלא קֹמץ, בשפע:  כהנים ולויים שהיו עומדין על הגורן ובאו כהנים אחרים ועמדו, אינן יכולין להציל מידם, אמר רבי שמעון בן גמליאל, נהגו כהנים עין יפה שלא להוציא את אחיהם ריקנין אלא מקמצין ונותנין להן תוספת' פאה ד ג. אחד מן האחין שהיה נושא ונותן בתוך הבית והיו אונות ושטרות יוצאין על שמו ואמר שלי הם שנפלו לי מבית אבי אמא, אמר רב, עליו להביא ראיה וכו', א"ר חסדא, לא שנו אלא דאין חלוקין בעיסתן, אבל חלוקים בעיסתן אימור מעיסתו קימץ ב"ב נב.-נב:. שני אחין שחלקו ובא להן אח ממדינות הים, רב אמר בטלה מחלוקת, ושמואל אמר מקמצין שם קו:. איכא דאמרי, דאייתרא כולי עלמא לא פליגי דשרי, כי פליגי דאקשתא, כי הא דאמר רב אויא אמר רבי אמי מקמצין וכן אמר רבי ינאי משום זקן אחד מקמצין חול' נ.. —  ובסימן, עשירין מקמצין (ונותנין): ניטלה הכבד (טרפה) וכו', הא נשתייר הימנה כלום כשרה אע"ג דלא הוי כזית, והתנן ניטל הכבד ונשתייר הימנה כזית כשרה, אמר רב יוסף, לא קשיא, הא ר' חייא הא ר"ש בר רבי, כי הא דר' חייא זריק ליה ור"ש בר רבי מטביל9 לה, וסימנך עשירין מקמצין10 שם מו.. אין מביאין אנפקטן, ואם הביא כשר וכו', והתניא אין מביאין אנפקטן ואם הביא פסול וכו' אמר רב יוסף, לא קשיא, הא ר' חייא, הא ר"ש בר רבי, דר' חייא זריק ליה ור"ש בר רבי מטבל ליה וסימנך עשירין מקמצין מנח' פו.. — ב)  קמץ את הצועה, צואת כלבים וכדו', כמו קבץ11, עבד בה בעבוד עורות, gerben; drayer; to dress hidges, curry: עי' מְקַמֵּץ, והוסף:  איזה הוא המקמץ זה הבורסי, ויש אומ' המקמץ את הצועה תוספת' כתוב' ז יא. (פועל העושה) בידיו או ברגליו (כגון) מקמץ, אפילו על כתיפו, טוען ירוש' ב"מ ז ב. — וקִמֵּץ מן החורים ומן הסדקים כסרטן12:  ואחריו מה אתה בורא, סרטן, מפני שאדם מקמיץ מן החורין ומן הסדקים כסרטן, ואחריו מה אתה בורא, ארי, כשאדם מקמץ מן החורים ומן הסדקים חוזר ומתגבר כארי פסיק' רב', מתן תורה כ, צה:. —  ובסהמ"א:  חזר שרו של חשך ואמר לפניו, אחר מזל תאומים מה אתה בורא, א"ל סרטן, ומפני מה, א"ל מפני שעתיד אדם לקמץ מן החורין ומן הסדקין כסרטן, ואחריו מה אתה בורא, א"ל מזל אריה, מפני שאדם זה אחר שהוא מקמץ מן החורין והסדקין מתעשר ומתגבר כאריה בראשית רבתי, אלבק, 11. —  ובסהמ"א, גם בינ' מקמץ במשמ' קמצן: ומתוך שרוצין אנו לקיים דבריו שירשו אחרים תחתיהם אנו מקמצין את הממון כדי שיהא שם מותר רש"י, תענ' כא.. ומקמץ לשון עצרן הוא, חול' מו..  הון מהבל וכו' זכר טבע ההמון בהתחברו עם המקמצים או עם המפזרים פי' משלי לזרחיה מברצלונה יג יא, השחר שנה ב, 236. ועוד איך יתכן לבעל שכל שהיה נפתלי חמשה עשר שנה ויותר אחרי עשותו הפרעון לרחל ואחר שנעשו השובר והמחילה ולא הרגישו כלום ממה שנתן לרחל יותר מדינה עם היותו מקמץ מן המקמצין ספר בר ששת, שאלה תע"ח. —  ואמר המליץ:  יש מקמץ ומחסר ואסף הון ולא יסכון לו עשרו ב"ז ב"ס יא כא.

—  הִפע', *הִקְמִיץ, —  לקח מלא קמצו:  הרי שהביא מנחתו מגולה מאספמיא וראה את הכהן שהקמיץ ואכל את השאר וכו' מד"ר ויקר' ג. —  °ובמשמ' נִקֵּד קָמֵץ:  דרך האתנחתא וסוף פסוק להקמיץ אותותם שכל טוב, בראש' יט יח.

—  הִתפ', °הִתְקָמֵּץ, —  קמץ וכוץ את עצמו, הצטמצם:  קפצה (ליה ארעא), לשון לא תקפוץ את ידך, נתקצרה ונתקמצה לו רש"י, חול' צא:. מה שהיה קודם מוכרחת צד הטוב ובחירה רעה הוצרכה להתקמץ נעשה אפכא וכו' נפתלי ב"ר יעקב אלחנן, עמק המלך, קמג.