1, ש"ז, כנ' קֻמְצוֹ, מ"ר קְמָצִים, — מְלוֹא היד הקפוצה, Handvoll; poignée, handful: והביאה (את המנחה) אל בני אהרן הכהנים וקמץ משם מלא קֻמְצוֹ מסלתה ושמנה על כל לבנתה (ויקר' ב ב). וקמץ הכהן ממנה מלוא קֻמְצוֹ את אזכרתה והקטיר המזבחה (שם ה יב). והרים ממנה בְּקֻמְצוֹ מסלת המנחה ומשמנה ואת כל הלבנה אשר על המנחה (שם ו ח). — לִקְמָצִים, למלוא ידים, במשמ' לרֹב, בשפע: ותעש הארץ בשבע שני השבע לִקְמָצִים2 (בראש' מא מז). — ובתו"מ: קצר מלא ידו, תלש מלא קמצו, הכהו קוץ ונפל מידו לארץ הרי הוא של בעל הבית (פאה י ד). האומר הרי עלי עצים לא יפחות משני גיזרין, לבונה לא יפחות מקומץ (שקל' ו ו). אלו דברים שאין חייבים עליהם משום פגול, הקומץ והלבונה והקטורת וכו' (זבח' ד ג). קמצה (את המנחה) וחזר קומצה לתוכה והקריבה בחוץ חייב (שם יג יה). הקומץ היתר והחסר פסול, היזהו היתר שקמצו מבורץ, וחסר שקמצו בראשי אצבעותיו מנח' א ב. הקומץ את המנחה וכו' להקטיר קומצה בחוץ או כזית מקומצה בחוץ או להקטיר לבונתה בחוץ פסול ואין בו כרת וכו', להקטיר קומצה למחר או כזית מקומצה למחר או להקטיר לבונתה למחר פגול וחייבין עליו כרת (שם שם ג). פיגל בקומץ ולא בלבונה, בלבונה ולא בקומץ, ר' מאיר אומר פיגול וחייבים עליו כרת (שם ב ה). שהקומץ הוא המתיר (שם שם). נתערב קומצה בקומץ חברתה, במנחת כהנים, במנחת כהן המשיח, וכו' כשרה (שם ג ב). הקומץ שנתערב במנחה שלא נקמצה לא יקטיר וכו', נתערב קומצה בשיריה וכו' לא יקטיר וכו', נטמא הקומץ והקריבו, הציץ מרצה (שם שם). חמשה קמצים3 הן, האומר הרי עלי לבונה לא יפחות מקומץ, המתנדב מנחה יביא עמה קומץ לבונה, המעלה את הקומץ בחוץ חייב, ושני בזיכין טעונים שני קמצים (שם יג ג). הקומץ מעוטו מעכב את רובו וכו' הקומץ והלבונה מעכבין זה את זה (שם שם ה). והקומץ והלבונה והקטרת ומנחת כהנים וכו' מועלים בהן משהוקדשו (מעי' ב ט). המוציא כליו מקופלים מונחין על כתיפו וסנדליו וטבעותיו בקומצו הרי זה חייב (תוספת' שבת ח ז). היה עומד בפנים ופשט ידו לחוץ ונתן לו חברו סנדלו וטבעותיו בקומצו הוא והן טמאין מיד (שם נגע' ז ט). הקטיר קמצו פעמי' כשיר' (ירוש' פסח' ז ה). נאמר כאן אזכרה ונאמר להלן אזכרה, מה אזכרה האמורה להלן מלא קומץ אף כאן מלא קומץ, אי מה אזכרה האמורה להלן שני קמצי' אף כאן שני קמצי' וכו' (שם שקל' ו ו). המתנדב מנחה מביאה בקמצו של כהן, רבי חזקיה בשם רבי ירמיה ואפילו בקומץ הבעלים (שם שם). מה הן, שני קמצין בשחרית ושני קמצין בין הערבים (שם שם ז ד). למעוטי קמצין שלא קידשו (רב פפא, זבח' פג:). בלבונה הבאה בבזיכין דברי הכל שני קמצין בתחילה ושני קמצין בסוף (ר' יוחנן, מנח' יא:). שלחן מהו שיקדש קמצים בגודש שלו (רמי בר חמא, שם פז:). קומץ עפר של אדמה שנבראת ממנה לא גזולה בידך (מד"ר בראש' כ). ותעש הארץ בשבע שני השבע לקמצים, ר' יוחנן אמר מן קוצה לרחיא, רבנין אמ' דקמצתא ודלא קמצתה וכו' אוכל שדה העיר אשר סביבותיה נתן בתוכה וכו', אם מתכנסין הם כל בני טבריה לאכל מה שבתחום טבריה וכל בני ציפורי לאכל מה שבתחום ציפורי אין בה קומץ קומץ 4, הדא אמרה שהברכה נתונה באוצרות (שם שם צ). מה חול אדם נוטל ממנו מלא קמצו ונותן לעיסה או לתוך התבשיל אין בריה יכול לטעמו שהוא מקהה את שיניו, כך הם ישראל וכו' (שם במד' ב). חביב עלי מלא קמצו של עני מנחת נדבה ממלא חפנים של כהן גדול קטרת הסמים (שם קהל', טוב מלא כף נחת). — ובסהמ"א: לקמצים, קומץ על קומץ יד על יד היו אוצרים (רש"י, בראש' מא מז)5. — ואמר הפיטן: שדי חילי תאמץ, תעדיף קט וקמץ (ר"י טוב עלם, אבא בחיל, סדר שבת הגדול).