1, ש"ז, בהפסק קַרְקָע, שטח האדמה והיסוד בה, תחתית,  Grund, Boden; fond, sol; ground, soil:  ולקח הכהן מים קדשים בכלי חרש ומן העפר אשר יהיה בְּקַרְקַע המשכן יקח הכהן ונתן אל המים (במד' ה יז). ויבן את קירות הבית מביתה בצלעות ארזים, מִקַּרְקַע הבית עד קירות הספן צפה עץ מבית ויצף את קַרְקַע הבית בצלעות ברושים ויבן את עשרים אמה מירכותי הבית בצלעות ארזים מן  הַקַּרְקַע עד הקירות (מ"א ו יה-יו). ואת קַרְקַע הבית צפה זהב לפנימה ולחיצון (שם שם ל). ואולם הכסא אשר ישפט שם אלם המשפט עשה וספן בארז מֵהַקַּרְקַע עד הַקַּרְקַע (שם ז ז). — וקַרְקַע הים, תחתית הים : ואם יחבאו בראש הכרמל משם אחפש ולקחתים ואם יסתרו מנגד עיני בְּקַרְקַע הים משם אצוה את הנחש ונשכם (עמו' ט ג). — ואמר בן סירא: עקבת גאים טמטם אלהים וישרשם עד קרקע ארץ (ב"ס גני' י יו). — ובתו"מ שזו"נ, גם במשמ' נכסים שבאדמה, נכס לא נד, בנגוד אל מטלטלים: ר' אליעזר אומר , קרקע בית רובע חיב בפאה וכו' רבי עקיבא אומר קרקע כל שהוא חייב בפאה ובבכורים ולכתוב עליו פרוזבול ולקנות עמו נכסים שאין להם אחריות בכסף ובשטר ובחזקה (פאה ג ו). הכותב נכסיו שכיב מרע, שייר קרקע כל שהוא מתנתו מתנה, לא שייר קרקע כל שהוא אין מתנתו מתנה (שם שם ז). אין כותבין פרוזבול אלא על הקרקע , אם אין לו, מזכה הוא בתוך שדהו כל שהוא (שביע' י ו). כורת דבורים, ר' אליעזר אומר, הרי היא כקרקע וכותבין עליה פורזבול וכו' (שם שם ז). הקונה שני אילנות בתוך שדה חברו הרי זה לא קנה קרקע וכו' הגדילו לא ישפה והעולה מן הגזע שלו ומן השרשים של בעל הקרקע (ב"ב ה ד). ספק טומאה צפה על פני המים בין בכלים בין בקרקע , ר"ש אומר, בכלים טמא ובקרקע טהור (טהר' ד ח). כל אדם שאין לו קרקע  אינו אדם שנא' השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם (ר"א, יבמ' סג.). עתידי' כל בעלי אומניות שיעמדו על הקרקע שנא' וירדו מאניותיהם כל תופשי משוט וכו' אל הארץ יעמדו (הוא, שם שם). אין לך אומנות פחותה מן הקרקע שנא' וירדו (הוא, שם שם). קרקע אינה נגזלת (סכה לא:). ראה מים ששוטפין ובאין הרי זה גודר בפניהם, אמר רבא לכל אבידת אחיך, לרבות אבידת קרקע (ב"מ לא.). לעולם ישליש אדם את מעותיו, שליש בקרקע ושליש בפרקמטיא ושליש תחת ידו (ר' יצחק, שם מב.). כספים אין להם שמירה אלא  בקרקע (שמואל, שם שם). לא נתנה קרקע אלא לבעלי זרועות (ר' אלעזר, סנה' נח:). — *ודבר מחֻבר לקרקע, תלוש מן הקרקע: הפאה נתנת במחובר לקרקע (פאה ד א). הלוקח מים ומלח ופירות המחוברים לקרקע וכו' לא קנה מעשר (מע"ש א ה). נפלו לה כספים, ילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות וכו' והמחוברין בקרקע א"ר מאיר שמין אותן וכו' (כתוב' ח ג). אין כותבין (גט) במחובר לקרקע (גיט' ב ד). ואלו (פועלים) אוכלין מן התורה, העושה במחובר לקרקע בשעת גמר מלאכה ובתלוש מן הקרקע עד שלא נגמרה מלאכתו (ב"מ ז ב). כל המחובר לקרקע הרי הוא כקרקע (שבועות ו ו). אין מוכרין להן (לעכו"ם) במחובר לקרקע אבל מוכר הוא משיקצץ (ע"ז א ח). — *כבש פניו בקרקע, הסתיר את פניו, הוריד אותם למטה מיראה או מבושה: אמר לו שמעון בן שטח, ינאי המלך, עמוד על רגליך ויעידו בך וכו' אמר לו, לא כשתאמר אתה אלא כמו שיאמרו חביריך, נפנה (שמעון) לימינו כבשו (הדינים) פניהם בקרקע , נפנה לשמאלו כבשו פניהם בקרקע (סנה' יט.-יט:). — *כסה פניו בקרקע, טח פניו בקרקע: האשה יושבת וקוצה לה חלתה ערומה מפני שיכולה לכסות פניה בקרקע וכו' תרגמה ר"נ בר יצחק כגון שהיו פניה טוחות בקרקע (ברכ' כד.). — *חבט בקרקע: חריות של דקל היו מביאין וחובטין אותן בקרקע  בצדי המזבח (סכה ד ו). מיד בא גבריאל וחבטן בקרקע ומתו (סנה' יט:). ועי' חָבַט. — *קרקע עולם, קרקע שאין לה בעלים: נשברה כדו בר"ה והוחלק אחד במים וכו' חייב וכו' א"ר יהודה א"ר, לא שנו אלא שטינפו כליו במים אבל (הוזק) הוא עצמו פטור, קרקע עולם הזיקתהו (ב"ק כח.-כח:). בדקה קרקע עולם וישבה עליה ומצאה דם עליה טהורה (שמואל, נדה נז:). — *ובהשאלה: אסתר קרקע  עולם היתה2 (סנה' עד:). — *וקרקע בתולה3, בתולת הקרקע: קרקע בתולה היתה שלא עבדה אדם מעולם (רב דימי, ע"ז לב.). ג' בתולות הן, בתולת אדם, בתולת שקמה וכו' בתולת קרקע כ"ז שלא נעבדה (נדה ח:). איזוהי בתולת קרקע , כל שמעלה רשושין ואין עפרה תיחוח, נמצא בה חרס בידוע שנעבדה, צונמא הרי זו בתולת קרקע (ת"ר, שם שם). — *וקרקע הבית וכדו': כל הבא אל האהל וכו' לעשות קרקעו של בית עד התהום כמוהו (ספרי במד' קכו). מקרקע סוכה את מודד עשרים אמה (ירוש' סכה א א). — *וקרקע האילן, מקומו של האילן בקרקע: קנה אילן וקרקעו מביא וקורא (בכורים א יא). מתניתא כשנפלו לה זתים ולא קרקען, גפנים ולא קרקען, אבל אם נפלו לה זתים וקרקען גפנים וקרקען, לא תקוץ (ירוש' כתוב' ח ז). — *וקרקע המערה: ירד לטבול במערה ונמצא מת צף על פי המערה טמא, נמצא משוקע בקרקע המערה, ירד להקר טהור וכו' (נזיר ט ב). — *וקרקע העין: איזה הוא דוק, שצף על גבי העין ולא המשוקע בקרקע העין (תוספת' בכורות ד ב). — *וקרקע במשמ' מַעֲמקי האדמה: אמר אסף, מי שעתיד לבנות את ירושלים הוא יעלה את אבי אבא (קרח) מן הקרקע (סדר אליהו רבא כח, מאיר איש שלום, 151). — ומ"ר *קַרְקָעוֹת:  אין לוקחים עבדים וקרקעות ובהמה טמאה מדמי שביעית (שביע' ח ח). אלו דברים שאין להם אונאה, העבדים והשטרות והקרקעות וההקדשות (ב"מ ד ט). הערכין המטלטלין בשלשה (דיָנים) וכו' והקרקעות במקור נדפס 'והקרקות' תשעה וכהן (סנה' א ג). טענו כלים וקרקעות והודה בכלים וכפר בקרקעות , בקרקעות וכפר בכלים פטור, הודה במקצת הקרקעות פטור, במקצת הכלים חייב, שהנכסים שאין להן אחריות זוקקין את הנכסים שיש להן אחריות לישבע עליהן (שבוע' ו ג). כהנים ולוים אינן מחרימין ד"ר יהודה, ר' שמעון אומר, הכהנים אינן מחרימין שהחרמים שלהן, הלוים מחרימין שאין החרמים שלהן, רבי אומר, נראים דברי ר' יהודה בקרקעות וכו' וד"ר שמעון במטלטלים (ערכ' ח ה). הפעוטות מקחן מקח וממכרן ממכר במטלטלין אבל לא בקרקעות  (תוספת' גיט' ה ג). המטלטלי' יש להם הוניה ואין הוניה לקרקעות (ספרא ויס בהר פרשה ג). אדם קונה שתי קרקעות בשוה פרוטה (ירוש' כתוב' ה א). לפי שאין משלמין חומש על כפירת שעבוד קרקעות (ב"ק קה.). אין מוציאין לאכילת פירות ולשבח קרקעות ולמזון האשה והבנות מנכסים משועבדים (ב"מ יד:). — *ובמשמ' בארות או בורות שבקרקעות: כל כסויי הכלים שיש להם בית אחיזה נטלים בשבת, א"ר יוסי במה דברים אמורים בכסויי הקרקעות , אבל בכסויי הכלים בין כך ובין כך נטלים בשבת (שבת יז ח). המים שנפסלו משתית הבהמה, בכלים, פסולים, ובקרקעות כשרים (ידים א ג). — *וקרקעות הכלים, כמו קרקרות הכלים : שולי המחצין ושולי הפחתין וקרקעות4 הכלים ודופנותיהן מאחריהן אין ממלאין בהן ואין מקדשין בהן וכו' (תוספת' כלים ב"ק ז טו). — ובסהמ"א: הדקין שבכלי חרס הן וקרקעותיהן5 וכו' קרקעותיהן אלו השוליים (רגמ"ה, חול' נד:). וכל הענינים אשר למדת עד עתה הם במדידת הארצות השטחיות אשר הקרקעות פשוטות וישרות (ראב"ח, הנשיא, חבור המשיחה והתשבורת ב ה, 78). ואיכא בנוסחאי עתיקי דכתבי הכי, ונתתי לו במתנה גמורה ארבע אמות קרקע בחצר פלוני וכו' ואם אין לו קרקע שיש לו לכל אחד בארץ ישראל (ספר השטרות לר"י ברצלוני, 43). שאדם המשופע בנכסים ותאב לקנות קרקע גדולה קונה כשהוא מוצאה בהרבה יותר מדמיו (רש"י, ב"ק נח:). טסקא, מס של קרקע (הוא, ב"מ עג:). ואסור לקרות קריאת שמע והוא מוטל ופניו טוחות בקרקע או מושלך על גבו ופניו למעלה (רמב"ם, ק"ש ב ב). מפני שאומרים לו לשמעון, אם אמת אתה טוען שלא מכרת ולא נתת, למה היה זה משתמש שנה אחר שנה בקרקעך (הוא, טוען ונטען יא ב). לא תבנה אתהן גזית, שלא יהוא מגוררות במגירה ולא עשויות במסר, ומאיכן מביאין אותן, מבתולת הקרקע , חופרין עד שמגיעין למקום הניכר שאינו מקום עבודה ובניין ומוציאין ממנו האבנים, או מביאין אותן מן הים הגדול (מדה"ג שמות כ כה, הופמן, 241). מעשה בר' חנינה בן דוסא שירד ללמוד תורה אצל רבן יוחנן בן זכאי, חלה בנו של רבן יוחנן בן זכאי, אמ' לו, חנינה, התפלל עליו, הניח ראשו בין ברכיו ובקש עליו רחמים וחיה, אמ' אם הטיח בן זכאי ראשו בקרקע כמה פעמים אין משגיחין עליו6 (ספר המעשיות, גסטר, 117). לפי שיאמר עליון לתחתון נטלתי אני עליה כנגד בית שאתה עומד בקרקעך שנטלת כך תעמידני בקרקעי, וקרקע של עליון הוא תקרה (טוחו"מ, שותפין בקרקע קסד א). לבל יהיה ליהודים אחוזת קרקעות או בתים וכו' (דברי הימים של האפיפיור פאוולו רביעי, תרביץ ב, 345). מעשה שהיה מלפנים שיעקב נפטר וכו' והניח בכלל נכסי עזבונו קרקעות דהיינו בתים וחנויות ומערות וכו' (שו"ת פרח מטה אהרן א מט, צט.). — ואמר הפיטן: ולא תעשה רעות במדת קרקעות ומשקל המעות (רשב"ג , בצל שדי). — ואמר המשורר: והיתומים עדי עשרים שנותם, אפטרופין תמן על קרקעותם (רה"ג, שערי דיני ממונות, קבוצת קונטרסים כג.). — ומ"ר °קרקעים, ואמר הפיטן: כרמי חמד ובתי גזית וקרקעים, יסוד מסכיות וחלונות קרועים (רסע"ג, אתא מרבבות, סדר לעצרת, סדור רסע"ג, שצב).