קֹפֶד

*, קֻפָּד, קופד1, ש"ז,— כמו קִפֹּד במשמ' חיה: הקופד2 וחולדת הסניים חיה כלא' ח ה. ואין העגל יוצא בגימון ולא פרה בעור הקופד3 שבת ה ד. הארי והדוב והנמר והפיל והקוף והקופד4 (יולדים) לג' שנים מד"ר בראש' כ.



1 [ע"פ הארמ' קופדא.— קוֹפָד במשמ' חתיכת בשר בתו"מ היא היונ' ϰοπάδιον, עי'  קרויס,  .Lehnw ערך קופדא למלה.]

2 [במקורות אחרים נמנו קופות, קופין על יד חולדות הסנאים: מגדלין כלבים כופריים וחולדת סנאין וחתולין והקופות, דברים שמנקרין את הבית ר' שמעון בן אלעזר, תוספת' ב"ק י יז; וכעין זה שם ע"ז ב ג; בבלי ב"ק פ.; מד"ר קהל', כי יש דברים הרבה.]

3ירוש' שבת ה ב מפרש: שהוא נותן עור קופד בין דדיה בשביל שלא תינק את בנה.]

4 [בבבלי בכורות ח. במקום זה: והקיפוף.]

חיפוש במילון:
ערכים קשורים