קפח

* 1, ממנו *קִפּוּחַ, *קָפַח, *קַפָּח, *קִפֵּחַ, °קַפְּחָן.     



1 שרש זה שעבר לעברית שבתו"מ מארמ', נמצא אף בסור' ושם גם בכתיב כפח, ובסור' של א"י קבח, במנד' גהפ, ובערב' מקביל לו קפח' قفخ (וגם פקח'  فقح עי' במלון הסורי של ברוקלמן) במשמ' הכה, חבט. ובלשון חז"ל השפיעו השרשים קפח וגם טפח במשמ' הכה, זה על זה, ואף נתחלפו במקורות, ולא מן הנמנע הוא ששתי הצורות קפח וטפח משרש אחד יצאו, מן טפח במשמ' יד.

חיפוש במילון:
ערכים קשורים